מאת: הרב צבי גטקר
אני יוסף
השבטים הקדושים, האחים בני יעקב, לא הבינו מה פשר כל מה שנעשה עימם, מה רוצה מחייהם המשנה למלך המצרי, פעם אוהב, פעם שונא, מחזיר את הכסף, לוקח את שמעון, לא ברור מה קורה.
את כל עשרות אי ההבנה, התמיהות, והגבהת הגבות, פתר משפט אחד.
'אני יוסף',
לא היה צריך יותר מזה, כדי שהכל יתבהר, פרט אחד היה חסר להם בתמונה, וכשהפאזל הושלם, התמונה ברורה, כל מה שקרה מובן וברור.
אומר החפץ חיים זי"ע, האדם הולך בימי חייו ותמה למה, מדוע, איך זה יתכן, רשע וטוב לו, למה לההוא יש ולי אין..
אומר הח"ח כל זה יפתר במשפט אחד
אומר הח"ח כל זה יפתר במשפט אחד, בגאולה השלימה, כשאלוקינו ישמיענו שנית לעיני כל חי – 'אני השם', ברגע שידיעת ה' תהיה ברורה, כבר תורצו כל הקושיות מאליהן.
כמו אצל יוסף, שהידיעה כי העומד מולם הוא יוסף, תירצה את כל הקושיות, כך בהנהגת העולם, כל השאלות שיש כביכול, יתורצו בפשטות.
אכן לא רק בשאלות של למה ומדוע הדברים אמורים, אלא גם בכל שאלה שאדם שואל את עצמו, עד מתי, מתי כבר אוושע, גם זו שאלה שהפסד טמון בקרבה, והמאמין ב'אני ה' לא בא אליה, אלא מקבל את כל הבא עליו ואומר 'גם זו לטובה'.
מידה זו של קבלת כל הבא עליו, היא מידת הסבלנות, הח"ח מאריך מאוד בשבחה של מידת הסבלנות, בספרו שמירת הלשון, ואומר שעל בעל מידה זו, נאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.
סבלנות, זה שם המשימה, סבלנות היא פעולת האמונה, סבלנות היא רום המדרגה.
ומעשה שהיה כך היה, אותו סיפר הגאון הקדוש רבי אליהו לאפיאן זיע"א, מדגיש לנו את משמעותה של מידה זו. הסכיתו:
יש לי הצעה טובה בעבורך
הגאון רבי אליעזר שולביץ ראש הישיבה השוכנת אחר כבוד בלומז'ה המעטירה, נבוך היה בחפשו אחר בעל שיעור קומה, שישמש כמשגיח בישיבה, לאחר מחשבה החליט לצאת לדרך, ולשטוח את לבטיו בעניין אצל לשכת הגזית, הכהן אשר היה בימים ההם, מרן בעל הח"ח זיע"א.
הח"ח הרהר קמעא, ואמר לו, יש לי הצעה טובה בעבורך, יש כאן בעיירתנו גאון וצדיק אחד, שעד זה לא מכבר היה ראש כולל, אך הכולל נסגר, והוא איבד את משרתו ופרנסתו, ומאידך הוא בר מעלה, וראוי לשמש לדעתי כמשגיח בישיבה גבוהה, אם לעצתי תשמע, קח אותו אליך לישיבה.
רבי אליעזר חזר ללומז'ה שמח ורגוע, יש בידו הצעה של לא פחות מאשר הח"ח, יש לו משגיח, הבעיה נפתרה, תיכף אחר החג המתקרב ובא, אגש לאותו יהודי מפורסם, ואציע לו את ההצעה, שהוא צריך לה לא פחות, בוודאי יסכים, והכל יבוא על מקומו.
אך באמצע ימי החג מקבל רבי אליעזר מכתב מהח"ח, המכתב שהיה ניכר עליו כי נכתב ממש כעת בימי חול המועד, עורר בהלה רבה אצל רבי אליעזר, מה יכול להיות כל כך חשוב לח"ח עד שיכתוב בימי חול המועד, הרי זה חייב להיות דבר האבד של ממש.
רבי אליעזר פותח את המכתב, ורואה שכתוב בו: בהקשר להצעה שנתתי למשרת מנהל הרוחני בישיבתכם, חוזרני בי מההמלצה למנות את הגאון רבי–.
רבי אליער ממש התפלא מה השתנה כל כך, שהח"ח הודיע לו בכזו מהירות ובהילות לבטל את הרעיון?.
עם צאת יום טוב שני האחרון, תיכף נסע אל הח"ח, לברר מה האי
וע"כ עם צאת יום טוב שני האחרון, תיכף נסע אל הח"ח, לברר מה האי.
הח"ח סיפר לו כי במהלך ימי החג נכנס אותו ראש כולל חשוב לביקור חג, ובמהלכו התאונן בפניו כי 'מה יהיה על פרנסתי שנפגעה', ולדעתי, אמר הח"ח, מי שמתאונן על עיכוב פרנסתו לא ראוי להיות משגיח אצלכם.
ומאחר שכך, היה חשוב לח"ח לשלוח את המכתב כבר בימי המועד שמא לא יוכל לחזור בו רבי אליעזר שולביץ מהצעתו בטרם ידע כי חזר בו.
סיפר הגה"צ רבי שלום מרדכי שבדרון זצ"ל, מעשה זה סיפרתי לפני מרן הגאון רבה של בריסק זיע"א, וביארתי את הסיפור כפי ששמעתי מרבי אלי'.
הלא הגאון הצדיק המוצע ע"י הח"ח בוודאי היה בר מעלה עצומה, שהלא הח"ח עצמו סבר כי ראוי הוא להיות מנהל רוחני בישיבת לומז'ה ולהשפיע התעלות גדולה לתלמידיה. א"כ ברור כי הוא היה מוכתר בכל מידה נכונה, רק מה, הוא היה חסר סבלנות.
ואמנם אפשר מאוד להבין אותו, הוא ירד בפתע פתאום מאיגרא רמה, של משרה רוחנית מכניסה, לחוסר הכנסות ארוך של כמה חודשים.
אבל בכ"ז חוסר הסבלנות הזו, הרחיק בפועל ממנו את הישועה, כי כבר ירדה קרנו בעיני הח"ח, והפסיד משרת השפעה גדולה על בני הישיבה.
כמה הפסד יש בחוסר הסבלנות, בחוסר האמונה הראויה על כל מה שבא, כי גם זו לטובה, וישועה קרובה לבוא, בזמנה הנכון והראוי.
שמע הרב מבריסק את הסיפור, והמסר, והפטיר בעיניים מצועפות: היטב היטב הבין המספר, את העובדה ששמע..
בואו נשמע גם אנחנו, כבר היום, את הקריאה, אני ה', לא נתמה ולא נהרהר על דרכי ה', נקבל הכל באהבה ובשמחה, ונאמר תמיד: כל מאי דעביד רחמנא – לטב וודאי עביד, ובזה נקרב את גאולתנו וישועתנו, עד לשמיעה הגדולה, שישמיענו א-ל חי.
(לתגובות והארות [email protected])