יום רביעי י"ז בחשוון תשפ"א
האם קבורת 'מת מצוה' דוחה שבת ויום טוב?
מת שנמצא מוטל במקום כלשהו ולא ידוע מי הוא – מצוה על כל אדם לעסוק בקבורתו; והוא המכוּנה בכל מקום 'מת מצוה'. ואפילו כהן גדול, שאסור לו להיטמא לקרוביו במותם, חייב להיטמא למת מצוה כדי לקוברו.
וגם מת המונח במקום שמוּר, אבל הוא תחת ידי גויים – כגון שנפטר בבית חולים הנמצא במדינה נידחת שאין בה יהודים, וקיים חשש שלא יקברוהו כראוי אלא ישרפו את גופו – דינו כמת מצוה.
וקבורת מת מצוה אינה דוחה שבת ויום טוב, אך היא דוחה את 'יום טוב שני' כפי שקבורת כל מת דוחה אותו, (ראה תקצירים קודמים); ובמקרים מסוימים, מותר לצאת למקומו של המת תוך חילול יום טוב שני, למרות שהוא נמצא במרחק רב, והיציאה לכיוונו לא תועיל אלא להחיש את קבורתו במוצאי יום טוב.
[שו"ע תקכו, ח, משנ"ב מא-מב, וביה"ל ד"ה מותר; וראה שעה"צ נה; ביאורים ומוספים דרשו, 42]
מדוע בזמננו לא קוברים 'מת מצוה' במקום שבו מצאוהו?
בהמשך לאמוּר: בגמרא במסכת בבא קמא, נמנו עשרה תנאים שהתנה יהושע עם בני ישראל בכניסתם לארץ, אשר הם תקפים בין בארץ ובין בחוץ לארץ. והאחרון שבהם – "מת מצוה קונה מקומו", דהיינו, שמת הנמצא מוטל בשדה, קוברים אותו במקומו, ואף אם המקום הוא פרטי, אין בעל המקום רשאי למנוע זאת. אולם, אם יש חשש שייכשלו בטומאת מת, יש לקוברו במקום אחר.
וכתבו הפוסקים, שבחוץ לארץ שיש חשש שהגויים יפתחו את קברו ויבזוהו, נהגו לקבור את כל מתי המצוה בבית הקברות. וכתבו עוד, שאף בארץ ישראל בזמננו, יש לקוברו דווקא בבית הקברות, כדי להגן על טהרת ארץ ישראל מריבוי קברים ללא פיקוח על ציוּן מקומם, וכדי למנוע מכשול של טומאת הכהנים.
[ביאורים ומוספים דרשות תקכו, 42; ב"ק פא, א]
האם מותר לאנשי ה'חברה קדישא' לנסוע ברכב ביום טוב?
כפי שלמדנו, מותר לעשות ביום טוב מלאכה דרבנן לצורך קבורת מת, ומלאכה דאורייתא מותרת על ידי גוי. וביום טוב שני, לדעת השולחן ערוך מותרת אף מלאכה דאורייתא, ולדעת הרמ"א, אם ניתן לעשותה על ידי גוי, אסור לישראל לעשותה.
ולכן, ביום טוב, יש לשֵׂאת את המת לקִברו בהליכה רגלית, ולא בנסיעה ברכב; ואם אין אפשרות לנושאו עד לבית הקברות, ויש חשש לבזיון המת, מותר להסיעו ברכב הנהוג בידי גוי, ומותר אף לאנשי ה'חברה קדישא' הנדרשים לקבורה להצטרף לנסיעה.
וביום טוב שני, לדעת השולחן ערוך, מותר להסיעו אף על ידי ישראל; ולדעת הרמ"א – מותר הדבר רק כשאין אפשרות לעשותו על ידי גוי. ואף ביום טוב שני, מותר רק לאנשי החברה קדישא הנצרכים לקבורה להצטרף לנסיעה, ואין אחרים רשאים להצטרף לנסיעה אף לצורך השלמת 'מנין'.
[שו"ע תקכו, ז; ביאורים ומוספים דרשו, 38 ו־41]