פעם התבטא החזו"א זצ"ל, שכל זמן שרבי ברוך בער מקמניץ ורבי שמעון שקאפ היו בחיים, הצורר הנאצי לא יכול היה לפגוע בעם ישראל, כי הם עמלו בתורה ללא גבול. כל הרחמים שיש בעולם באים מכוח התורה, וע"י כח התורה מרחמים על האדם שתתקבלנה תפילותיו ('שפת אמת' תחילת בראשית).
סיפר רבי שלום שבדרון זצ"ל, כי בתחילת ימי מלחמת העולם השניה, בעיר וינה שבאוסטריה, הגיעה אישה לרבי יעקב טייטלבוים זצ"ל, וסיפרה לו בבכי שלפני שבועיים, תקופה קצרה לאחר שהיטלר ימ"ש כבש את אוסטריה, נעלם ממנה בנה יחידה ואין היא יודעת להיכן נעלם.
אמר לה רבי יעקב: מקובלנו מרבותינו 'כל המקבל עליו עול תורה מעבירים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ', אם תבטיחי שכשיימצא בנך – הוא יתמסר ללימוד התורה, את תמצאי אותו מיד. ענתה האישה: ברור שכך אעשה, אם זו הדרך למוצאו חי. מיד אמר לה רבי יעקב: צאי וחפשי אותו, וכיוון שקיבלת בשבילו עול תורה – בוודאי תמצאי אותו.
מיד יצאה מביתו של רבי יעקב, וכעבור שעה חזרה עם הילד! כיצד קרה הדבר? מיד לאחר שיצאה – היא לא חשבה פעמיים, פנתה לתחנת המשטרה והחלה לצעוק: "תנו לי את הילד שלי!" הקצין האחראי התפרץ כנגדה וניסה להדוף אותה, אך היא המשיכה בצעקות רמות: "תנו לי מיד את בני!" לפתע הקצין שינה את עורו ושאלה לשם הילד, ולאחר דקה יצא כשבנה לצדו, ואמר לה: 'הנה קחי אותו'.
מיד הלכה לרב טייטלבוים, ובהמלצתו הבריחה את הבן לארץ ישראל, שם נתעלה לאחד ממרביצי התורה, וניצל מכל מאורעות השואה האיומה.
סיפור נוסף ארע לפני כתשעים שנה: בשנת תרצ"ו השתוללה בארץ ישראל מגיפה של מחלת עיניים קשה. רבים מהילדים סבלו מעיניים נפוחות ולאחר זמן התעוורו לגמרי. בירושלים היתה אישה אלמנה אשר לה בן מיוחד במינו, בשם בצלאל. יום אחד חזר בצלאל הביתה כשעיניו נפוחות, וכל סימני המחלה נראים על עיניו הטהורות… והוא כבר בקושי רואה.
האם רצה לרופא, אשר אישר את החשד – אכן הילד חולה במחלה הקשה, ובימים הקרובים הוא צפוי להתעוור לגמרי, ואין לו מה לעשות כרגע. שבורה ורצוצה יצאה האם עם בנה לכיוון קבר רחל אמנו, שם התייפחה בבכי יחד עם בנה. השניים ביקשו מהקב"ה שיחוס על העיניים של בצלאל הקטן, בשביל שיזכה ללמוד תורה בעזרת עיניו, ולגדול בתורה. ואז הבן, בצלאל, התחייב כי אם הקב"ה יפקח את עיניו והוא ימשיך לראות כאחד האדם – הוא מבטיח לנצל את מראה עיניו לעמל התורה הקדושה כל חייו.
שעה ארוכה בכה הילד, וכל הזמן הוא שב וחזר על התחייבותו. השניים חזרו לביתם כשעיניהם נפוחות מדמעות. בלילה בצלאל הלך לישון, והנה בבוקר – חש הוא כי עיניו נרפאו, והוא רואה בבירור כאחד האדם! הוא רץ לבשר זאת לאימו האלמנה, ואכן הילד בצלאל הבריא לגמרי ומאותו היום קיים את נדרו אשר נדר, והקדיש את כל ימיו ללמוד התורה מתוך עמל ויגיעה עד שצמח לאחד מענקי הדור – רבי בצלאל ז'ולטי זצ"ל, רבה של ירושלים!
('ישועה ונחמה', 'פניני פרשת שבוע' לרבי אשר קובלסקי שליט"א).
(עלון לפרשת וישלח, הרב חנניה צ'ולק)