הרב ישראל ליוש
הנה זה עתה עברו עלינו הימים הנוראים. חודש אלול בו תיקנו את מעשינו ושבנו בתשובה שלמה, ואחריהם עשרת ימי דין ומשפט, כששיאם של הימים הללו הוא 'יום הכיפורים', בו עינינו את נפשותינו בצום, והרבינו בתפילה למחילת עוונות כפרת פשע.
אך מהותה של מערכת 'תשובה' זו היא מערכת של 'יראה', כפי שאנו אומרים בסליחות: "זוחלים ורועדים מיום בואך".
בחג הסוכות פועלת מערכת הפוכה – 'אהבה', והיא מתבטאת במצוות השמחה שנצטווינו במיוחד בימים אלו, כפי שכתב הרמב"ם (הל' לולב ח יב): "אף על פי שכל המועדות מצוה לשמוח בהן, בחג הסוכות היתה שם במקדש שמחה יתירה, שנאמר: 'ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים'".
מצוות הסוכה נבחרה, כדי לבחון את מידת האהבה בין הקב"ה ועם ישראל, כפי שמתואר בגמרא (עבודה זרה ב א), שאומות העולם באו בטרוניה לקב"ה על שאינן מקבלות שכר, אמר להן הקב"ה: 'כלום עסקתם בתורה?', והם ניסו להצטדק שאמנם לא עסקו בתורה, אך תיקנו מרחצאות ושווקים, כדי שעם ישראל יוכלו לעסוק בתורה. אך הקב"ה לא קנה את תירוצם, ואמר להם: 'שוטים שבעולם, הכל עשיתם לצורך עצמכם'.
או אז הציעו אומות העולם: תן לנו מצוה אחת ונקיים אותה! אמר להם הקב"ה: 'מצוה קלה יש לי וסוכה שמה, לכו ועשו אותה!', אומות העולם אכן עשו כמצוותו, אך הקב"ה הקדיר עליהם חמה, וכל אחד היה מבעט בסוכתו ויוצא, מיד הקב"ה יושב ומשחק עליהם. מסיימת הגמרא שאמנם מצטער פטור מן הסוכה, אך היציאה בבעיטה ובזלזול, היא זו שהוכיחה שאומות העולם אינן שייכות כלל בקיום מצוות, וממילא גם אינן מקבלות שכר.
נמצינו למדים, שמצוות שעם ישראל מקיים בדביקות ובשמחה, היא הביטוי לאהבה ולקשר שלו עם הקב"ה. אנחנו נכנסים אל תוך הסוכה עם רמ"ח איברינו ושס"ה גידנו, כביכול מחובקים בזרועותיו של בוה"ע, שמחים, מאושרים ומודים על שנבחרנו להיות לו לעם סגולה מכל העמים.
אהבה זו שבינינו לבין הקב"ה מולידה דבקות בו ית', ומכאן באה ה'מסירות נפש' של צדיקי העם לקיום מצוות, כפי שיתואר בספור הבא:
יהודי אחד, תושב כפר הסמוך ל'לומז'ה', היה שרוי בתרדמת במשך שלושה ימים. הוא שכב ללא הכרה, והרופאים ניבאו לו רעות, 'כפי מצבו כעת, הוא לא ימשיך לחיות' – הם אמרו.
אך רופא כל בשר החליט אחרת, והנה שבה אליו הכרתו, והוא הבריא כליל ממחלתו. דבר הנס התפרסם והגיע לאזנו של הגאון רבי יהושע ליב דיסקין זצ"ל. הוא קרא לו אליו ושאל אותו מה הרגיש או ראה בימים אלו ששכב בלא הכרה?
וכך הוא סיפר: "בעת שהייתי בלא הכרה, חשתי שנשמתי עולה לשמיים, ואני עומד למשפט על מעשיי כאן בעולם הזה. מאזניים גדולות עמדו במרכז, אל צד ימין באו המצוות, ובצד שמאל ניצבו העבירות. העבירות המרובות שלי הכריעו את כף המאזניים. והנה לפתע מגיחים מן הצד מלאכים לבנים, ובידם חבילה כבדה. כשהיא הונחה בכף המצוות, היא הכריעה את נשמתי לזכות, ואז התעוררתי…".
השרף מבריסק ביקש מהכפרי לספר לו על חייו, הוא רצה לתהות מעט על קנקנו, ולבחון איזו מצוה חשובה עשה היהודי בימי חייו, שבכוחה להכריע את דינו לטובה. לאחר שתאר בפניו את סדר יומו, הבין הרב כי מדובר ביהודי פשוט, שמלבד התואר 'יהודי' אין דבר המעיד על כך, הוא אינו יודע ספר כלל, אף לא להתפלל ולברך.
בכל זאת ביקש ממנו הרב: "אנא ממך! נסה להיזכר אם עשית מעודך איזו מצוה קלה?". הכפרי נזכר וסיפר, ששנה אחת הוא שמע יהודים מדברים על מצוות 'סוכה', וכיון שידע שהינו יהודי, התעניין במהות המצוה, ואף בירר כיצד מקיימים אותה. הדבר קסם לו ומשך את ליבו והחליט שגם הוא יקיים השנה מצוות סוכה.
הוא קנה קרשים והחל במלאכת בניית הסוכה, כאשר נשכב על הקרשים כדי לסמן את גובה הסוכה שיתאים לגובה שלו, עברו שם חבורת צעירים ריקים ופוחזים, ולגלגו על מעשיו. הם לא הסתפקו בדיבורים ובלעג, הם הרימו אותו יחד עם הקורות ונשאו אותו ברחובות העיר, וכבודו נרמס עד עפר.
הכפרי הפשוט קיבל באהבה את הבזיונות והיסורים, לא פצה פה ולא צפצף, וכשהם החזירו אותו לסוכתו, המשיך בשמחה בעבודת הקודש – בניית הסוכה, כאילו לא ארע דבר.
"כעת הכל מובן" – אמר הרב – "הביזיונות שספג כדי לקיים מצוות סוכה במסירות נפש, הן אלו שעמדו לזכותו בשעה גורלית כל כך, והחזירו אותו לחיים".