היום נלמד: סדר ה'זימון'
יום חמישי כ"ח בטבת תשע"ז
האם מצות ה'זימון' היא מדאורייתא או מדרבנן?
כאשר שלושה אנשים אוכלים יחד סעודת פת, הרי הם חייבים ב'זימון', דהיינו שחייבים להזדמן ולצרף את ברכתם יחד בלשון רבים; והיינו שאחד הסועדים מזַמֵן את האחרים ואומר להם: "נברך שאכלנו משלו", והם עונים: "ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו", והמזַמֵן חוזר ואומר: "ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו". יש אומרים שכאשר אכלו כדי שביעה, שאז חייבים בברכת המזון מדאורייתא, מצות הזימון היא מדאורייתא; ולדעת פוסקים רבים מצוה זו היא תמיד מדרבנן, והפסוקים הם 'אסמכתא'. [שו"ע א, ומשנ"ב א; ביאורים ומוספים דרשו, 4]
מהו טעם המנהג לומר "ברוך הוא וברוך שמו" בין ברכת ה'זימון' לברכת המזון?
לאחר אמירת ה'מזַמֵן' 'ברוך שאכלנו' - נחלקו הפוסקים אם האחרים יענו 'אמן'; אך המזַמֵן, לכל הדעות אינו עונה אמן לאחר אמירת האחרים 'ברוך שאכלנו', שהרי חוזר ואומר כן בעצמו. ואם מספר הסועדים הוא עשרה ויותר, צריכים להזכיר את שם ה', ויאמר המזַמֵן: "נברך אלקינו", והם יענו: "ברוך אלקינו". ויש שנהגו שלאחר ברכת הזימון אומר המזַמן: "ברוך הוא וברוך שמו", כדי להפסיק בינהּ לברכת המזון; ויש שנראה מדבריו שאם האחרים אינם עונים 'אמן', אומרים כולם "ברוך הוא וברוך שמו". [שו"ע א, משנ"ב ג-ד, ושעה"צ ב; ביאורים ומוספים דרשו, 9]
מהי ה'הזמנה' המיוחדת לברכת הזימון וברכת המזון?
בזוהר הקדוש אמרו שה'מזַמֵן' צריך לומר בפיו לפני ברכת המזון: "בואו ונברך", וכדומה, כיון שכל דבר שבקדושה צריך 'הזמנה' בפה לפני עשייתו, כדי להמשיך עליו את הקדושה; ובכל מצוה הברכה נחשבת להזמנה, אך בברכת הזימון והמזון שהברכה עצמה היא המצוה, נדרשת הזמנה מיוחדת. וכך אכן נהגו, בכל עדה כפי נוסחה; והאחרים עונים, בכל עדה כפי נוסחה: "יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם", או "שמים". ועוד נהגו שהמזַמן נוטל רשות תחילה, באמירת "ברשות...", בכל עדה כפי נוסחה. [משנ"ב ב; ביאורים ומוספים דרשו, 2, 6 ו־7]