המעשה אירע עם בחור מצוין בישיבה שלמד בהתמדה גדולה, ועשה חיל בלימודו. חבריו היו מעידית שבעידית בישיבה, החברותות שלו היו המגידי-שיעורים שהכינו יחד עמו את השיעור, המשגיחים קבעו על פיו זמני הישיבה, ושעון התלוי בקיר הישיבה נקבע לפי נוכחותו בישיבה… בקיצור, הבחור היה ה'שפיץ' שבישיבה, "דער בעסטער בחור פון ישיבה". לא היה סדר שהיה חסר בישיבה. אם היה חסר, ידעו כולם שיש להתפלל על בריאותו. בלי סיבת בריאות מיוחדת או חתונה של אחיו וכדומה, לא היה חסר בשום סדר. המגידי שיעורים השתעשעו עמו בלימוד, וכמובן הוריו שבעו מלא חפניים נחת דקדושה ממנו. גם מדותיו היו להפליא, והתמסרותו לבחורים חלשים גם זו היתה לשם דבר.
יום אחד, הבחור מרגיש שהראש סתום, לא מצליח ללמוד. נו, כבר שמענו כזאת, שמגיע יום אחד שלא הולך כלום. אבל כשנמשך הדבר יום נוסף, ושוב עוד יום ועוד יום, ראה הבחור שמשהו לא כהוגן ארע אצלו, יש איזו 'סתימה' שיש לפתחה בהקדם.
מה יעשה אדם בכהאי גוונא? הולך אצל חכמים ויחכם. פנה לביתו של הגר"ח קנייבסקי זצ"ל לשאול בעצתו כדת מה לעשות.
מיד שנכנס לביתו, והגר"ח הסתכל עליו, זעק מיד: "לא תבשל גדי בחלב אמו" – – –
הבחור נבהל, הלך לדרכו והתבונן מה חטא בעניין בשר בחלב, אך לא היה צריך להתאמץ לזכור שלאחרונה נזנח אצלו מאד מה שמובא בפוסקים להמתין שש שעות בין בשר לחלב, ומעשה שהיה כך היה:
פעם השתתף בחתונת חברו וידיד נפשו, והיו שם מאכלים שונים, ובין השאר אכל בשר עוף. לאחר כשעה חזר לביתו, והיה צמא מאד, אבל רצה להשקיט צמאו במשקה חשוב, ושתה כוס חלב. מיד אח"כ נזכר שהוא רק כשעה-שעתיים אחר אכילת בשר, אבל כיון שרצה 'לחזק את עצמו' במצבו זה, הלך כלמדן ותיק לברר את כל השיטות בעניין המתנה בין בשר לחלב, ויצא לו בלימודו, שבאמת אף שהשו"ע (סי' פ"ט) פסק להמתין מעיקר הדין שש שעות, אבל הרמ"א שם, אף שמסיק להחמיר על שש שעות, כתב שאינו אלא מחמת המנהג ולא מעיקר הדין. וכמו כן יש פוסקים המקלים לקטנים, וכן מקלים לחולה ויולדת בפחות משש שעות.
הבחור גם החל לפלפל בטיב הלמדנות שבו, שעצם בשר עוף הרי אינו אלא מדרבנן, וחיוב המתנת שש שעות ג"כ אינו אלא מדרבנן, וא"כ הרי יש כאן תרי דרבנן… כך 'חיזק' את עצמו שלא עשה בזה איסור גמור…
אבל אחר שכבר 'חיזק את עצמו', לא הסתפק בזה, לא רצה שיהיה בזה רק ענין של 'הוראת שעה', אלא רצה לחזק עצמו שאין שום בית מיחוש אם ינהג לעצמו תמיד להמתין רק כשעה ותו לא, כך יצא לו מ'למדנותו'.
אבל כנראה מר' חיים לא הצליח להסתיר את זה…
וידוע שהדברים מפורשים בזוה"ק פרשת משפטים (ח"ב קכה.): "תו אשכחן, דכל מאן דאכיל האי מיכלא דאתחבר כחדא, או בשעתא חדא או בסעודתא חדא, ארבעין יומין אתחזיא גדיא מקלסא בקלפוי" – פירוש: מי שאוכל בשר בחלב ביחד, או בשעה אחת או בסעודה אחת, ארבעים יום נראה עליו צורת גדי מקולס.
וכן איתא בספה"ק 'אמרי נועם' (מועדים, יום ה' דפסח) וז"ל: "ולזה איתא בזוהר הקדוש העונש של בשר בחלב, מראין אותו קליפה בצורת גדי", ע"כ. אבל צריך עיניים נקיות לראות את זה, וכשאדם דבוק כל כולו בתורה הקדושה והוא לומד בטהרה, הוא מזדכך כולו ויש לו עיניים לראות.