איש יהודי היה בפולין ור' יעקב קופרברג שמו. לאחר שעלה לארץ הקודש קבע מושבו בעיר חיפה. למחייתו קיים בחירוף נפש 'בזיעת אפיך תאכל לחם' – עבד קשה למען הביא הביתה לחם צר לפי הטף. אמנם דבר אחד היה לו בשפע, אהבת התורה. אש התורה שבערה בו בכל עמקי נשמתו יותר מכל ענייני העולם ומכל הון.
לפרנסתו עסק עם 'ספירט' העשוי מאלכוהול ששימש באותם הימים – לפני כשבעים שנה – לצורך כביסת הבגדים ועיבוד עץ. את חביות הספירט היה מאחסן במרתף טחוב וישן, פותח היה בכל יום את ציריו החלודים ואת דלתותיו הישנות, מוציא ומעמיס את הכדים הכבדים על העגלה הישנה שהייתה רתומה לעצמו מושך היה בחוטים בכתפיו המצולקות, וכי ירחק ממך המקום – לדרך רחוקה או אז היה רותם את העגלה לסוס או לחמור גרם, ככה סחב עצמו בטלטולי דרכים כשהוא מושך בעול העגלה ומוכר את הספירט לכל דצריך.
בסוף היום צרר את מעט כספו שקיבל תמורתן לתוך מטפחתו חוזר העירה ושם מיד את פעמיו לעבר בית הכנסת בה היה שוקע מיד בלימוד תורה בהתמדה משך שעות רצופות ללא הפסקה, שוכח ממצוקת יומו ושמח בשמחת תורתו. רק בחשכת ליל חזר לביתו להחיות נפשו לשבור את רעבונו. כך היה מנהגו דבר יום ביומו.
כמעשהו בכל יום כך מעשהו באותו היום בו נטו צלילי ערב אחר יום-עבודה מפרך ור' יעקב חוזר רגלי העירה כשעגלתו משתרכת לו אחריו, הולך ישר לעבר בית המדרש ללמוד את לחם חוקו ולשכוח עולם ומלואו. בו בעת שספון הוא בבית המדרש, נשמעו הרחק משם נקישות רמות על דלת ביתו כשבפתח עומד איש סוחר אמיד והצעה מפתה באמתחתו, חפץ הוא לקנות תיכף ומיד ללא שהיות את כל תכולת המרתף על כל חביותיו כדיו וצלוחיותיו גדושי הספירט עד האחרון שבהם, בתמורתן משלם הוא תקלין חדתין מזומנים עובר לסוחר תוך כדי הוספת עוד מתנת יד הגונה כמתן שכרה בצידה.
אבל 'אשת חיל מי ימצא', תוך כדי שהוא מוציא ומתחיל למנות את השטרות והמצלצלים עוצרת בעדו אשתו של ר' יענק'ל באומרה שבשמחה הייתה רוצה לתת לו מבוקשו דבר שהיה מכניס בהם רוח חיים חדשה, אבל דא עקא שמפתח המרתף נמצא אצל בעלה היושב ולומד כעת בבית המדרש והיא לא מוכנה להפריע לו בלימודו גם אם עקב כך יפסידו את העסקה וכולו ירד לטמיון. היטב הייתה זכורה לה את ששרו לה בנעוריה בית אביה 'טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף' (תהילים קיט עב) וכן אומר החכם מכל אדם (משלי ג יד) 'כי טוב סחרה מכל סחורה'.
בראות אותו הסוחר כי אין מנוס ותיכף יתבטל כל העסקה, הציע לה שלפחות תסכים לשלוח אחד מבני הבית לבית המדרש רק להביא את המפתח תוך כדי שהוא ימתין כאן בסבלנות עד שובו ומפתח המרתף בידו ואז הוא בכבודו ובעצמו יוציא את הסחורה ויעמיס אותם על העגלה והכל על מקומו יבוא בשלום, ר' יענק'ל ימשיך בלימודו והוא ימלא אסמיו ספירט.
לעצה זו לא יכלה האשה לסרב ואכן שלחה תיכף ומיד את אחד מבני הבית לעבר בית המדרש להביא את המפתח. מסר ר' יעקב את המפתח לשליח בהפסק רגעים ספורים בלבד, הוסיף עוד כמה הוראות ברורות, ולאלתר שב לתוך ים תלמודו בהתמדה רבה. ואכן העסקה יצאה לפועל לשמחת לב כל הצדדים, הסוחר קיבל את כל החביות עד האחרון שבהם והם קיבלו תמורתם כסף טבין ותקילין עובר לסוחר.
אולם שמחתם לא ארכה זמן רב. תיכף למחרת היום הופקעו פתאום שערי הספירט ומחירם עלה עשרות מונים חמישים פעמים ככה מהמחיר בו מכרו את הספירט ביום האתמול לאותו הסוחר הממולח, תוך כדי מניעת רווח עצום של מאות אלפי אחוזים אלמלא היו מוכרים את תכולתו ביום האתמול. עיני ר' יעקל דמעו מבכי, ויקומו כל בניו ובנותיו לנחמו וימאן להתנחם, וישא יעקב נאומו באומרו וכי על הכסף אני בוכה, בוכה אני כי התפתיתי להפסיק באמצע לימודי דבר שלא עשיתי מעודי, אדרבה לימוד חזק שמע מינה 'מלימוד התורה לא מפסידים' ושמח אני על המחיר היקר ששילמתי בעבור הבנה זו.
אדברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב ורישום דבריו אלו עמדו לו ולזרעו אחריו ולא בכדי זכה אותו ר' יעקב ז"ל לבנין וחתנין רבנן שתורתם אומנתם ומרביצי תורה הם לרבים עד עצם היום הזה.
את הסיפור שמעתי מפי בנו הרה"ג ר' יוסף שליט"א שציין כי שנים לאחר מכן הוסיף לו אביו בהתרגשות עצומה שמח אני שבחיי קיבלתי את עונשי בהפסד כספי בלבד. לא בכדי כינה כ"ק בעל הנתיבות שלום זצ"ל את אותו ר' יענק'ל באומרו שהוא היה "פשוט'ער איד" בהוסיפו שאצל חסידים ואנשי מעשה היה השבח הגדול ביותר להיות "יהודי פשוט". וזאת למה ? יען 'פשוטי כלי עץ אינם מקבלים טומאה'…
הפסוק בפרשתינו, אם בחקותי תלכו, ואת מצוותי תשמרו, ועשיתם אותם וגו' מונה ג' לשונות של מקרא בדבר קיום מצוות התורה 'הליכה. שמירה. ועשייה' אם בחקותי תלכ"ו, ואת מצוותי תשמר"ו, ועשית"ם אותם. וצריך לברר מהם כפל ג' לשונות הללו שהרי הליכה בחוקי התורה היינו שמירת ועשיית המצוות, וכי אפשר ללכת בחוקות התורה בלא שמירת ועשיית מצוותיה. ואם כן יש להבין מהו כפל לשונות המקרא הרי הא בה תליא מילתא. (וראה ברש"י מה שכתב בזה ומקורו בתורת כהנים).
במדרש בריש הפרשה איתא על פסוק זה, אם בחקותי תלכו – הדא הוא דכתיב (תהילים קיט נט) חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך. וצריך להבין קשר הפסוקים ומה בא להוסיף לנו בזה ולהשמיענו.
גם ידועה קושיית האור החיים הקדוש מהו אותה הליכה שאומרת כאן התורה אם בחקותי תלכ"ו – מה שייכות עניין הליכה לגבי קיום חוקי התורה, ולכאורה הוי ליה לכתוב אם חוקותיי תקיימו וכדומה. ע"כ. וכעין זה יש גם להקשות בדברי נעים זמירות ישראל דוד המלך ע"ה שנקט כמה פעמים בתהילים לשון הליכה גבי שמירת המצוות 'אשרי תמימי דרך ההולכי"ם בתורת ה" (תהילים קיט א).
וכן אמר אשרי כל ירא ה' ההול"ך בדרכיו (שם קכח א). ומנגד אמר אשרי האיש אשר לא הל"ך בעצת רשעים (שם א א), וצריכים ביאור מהם אותם ההליכו"ת – מה עניינם לגבי קיום תורה ומצוות.
לך לך להנאתך ולטובתך
אלא יש לומר, לא דיברה תורה אלא נגד יצר הרע, ויש כאן רמז נפלא להא שלימדונו חז"ל (קידושין ל:) יסוד נפלא בדרכי העבודה, תנא דבי אליהו אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש. שלל פיתויי הרחוב החומריים מקשים על האדם להתגבר על יצרו המציע בפניו הבל הבלים שהם תאווה לעיניים ונחמדים ללבב.
מה יעשה הבן ולא יחטא ? הורוהו חז"ל עצה פשוטה, ראשית קום ברח לך לבית המדרש לתוך בית-מקדש-מעט. ובעד שכר הליכה זו גופא, יבואו עוד מצוות אחרים שהרי מצווה גוררת מצווה, עד שתוכל עי"ז להתגבר ולקיים עוד ועוד מצוות בתורה ותפילה או בשאר עניינים א קפיטל תהילים או א ספר מוסר. וראה זה פלא, פתאום כל סדר היום ישתנה לטוב וכל זאת בכח הליכה הראשונית, והנה חיים כולכם היום – כל היום כולו מקבלת חיות חדשה מתוך מתיקות ועריבות.
לכן קיום חוקי התורה רמוז בפסוק בלשון הליכה דייקא, לומר לך, התאמץ מול היצה"ר לכל הפחות בעניין ההליכה – ללכת ולברוח מאותן המים הזידונים מאותן פיתויי הרחוב וחוש וברח לעבר תיבת נח – בית מדרשו של שם ועבר. וזה מבטיח כאן הכתוב אם בחוקותיי תלכו – אם רק תלכו לבתי המדרש אזי ממילא את מצוותי תשמרו וגו' שהרי מצוה גוררת מצוה. ובזה תזכה לקיים מצוות נוספות הן בסור מרע והן בעשה טוב להינצל לגמרי מפח היצר ולסור מן הרע.
וזהו שאמר אם בחוקותיי תלכו אזי גם ושמרתם את מצוותי – תוכלו להיזהר ולהישמר מכל מצוות 'לא תעשה' ותסורו לגמרי מן הרע, וגם ועשיתם אותם – תזכו להוסיף חיל בשמירת 'מצוות עשה' לעשותם ולקיימם בקום ועשה.
אמור מעתה, מלחמת היצר מוכרעת בהליכה גרידא לטוב ולמוטב, מכאן והילך מבטיחך התורה שיהא מוסיף והול"ך ושמרתם ועשיתם אותם ודידן נצח.
וזהו שאמרו (מדרש רבה ד ה) 'אמר הקב"ה אין אדם שומע לי ומפסיד'. וכן שנינו באבות (ד ט) אם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך ואם עמלת בתורה יש לו שכר הרבה ליתן לך. דווקא בית המדרש היא המחצבה של פרנסה.
הלוא כולנו יהודים רחמנים בני רחמנים, ולאור תוצאותיו העגומות של העיסקא הכושלת של ר' יענק'ל כולנו מרחמים ומצטערים בצרתו. אך יש לומר ולהודיע: אין מקום לרחמנות עליו, הוא הרי קיבל את ההפסדים באהבה רבה ביודעו שהכל מושגח בהשגחה פרטית מלמעלה – ודווקא מניה הסיק את מאה"כ 'אין אדם שומע לי ומפסיד'. ואדרבה, במקום שנבדוק ונעיין בחשבונות הבנק של ר' יענק'ל, נעשה בדק הבית בחשבונות הבנק שלנו! כמה כסף הפסדנו במרוצת השנים על ידי מה שהפסקנו באמצע הלימוד, או כשחטפנו את התפילה בכדי לתפוס את הפגישה בכדי לקדם את העסקה…. האם לא חבל על אותו הכסף ששפכנו במו ידנו כמים ? הרי זהו מה שאומרים חז"ל 'התור"ה חסה על ממונן של ישראל' – דווקא ע"י המשך לימוד התורה בזה אתה חס על ממונך ולא ההיפך.
'כד יתבין ישראל ועוסקין בתורה קודשא בריך הוא אומר לפמליא דיליה חזו בני חביבי דמשתכחין בצערא דילהון ועסקין בחדוותא דילי'.
אחר הדברים האלה, ניתן להוסיף ולבאר את המשך דברי המדרש הנ"ל עה"פ חשבתי רגלי וגו' 'אמר דוד בכל יום ויום הייתי מחשב למקום פלוני ולבית דירה פלוני אני הולך, והיו רגלי מוליכות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות' ע"כ. וצריך לדייק בלשון המדרש 'והיו רגלי מוליכות אותי' וכי הרגלים הם המה המובילים את האדם והרי 'בתר רישא גופא אזיל' (עירובין מא.) ולא ההיפך חלילה. והוי ליה למימר 'וראשי מוליך אותי לבית המדרש'. ויי לון לאלו שראשם בתר רגלם נגררת ואין מוחם שליט על לבם.
אלא בא דוד והעמיד בכך סדר העבודה במלחמת היצר, בכל יום מחשב אדם בראשו מחשבות הבל ורעות רוח וראשו בל עמו טרוד הוא במיני שטות, העצה היעוצה לעת כזאת רגלי מוליכות אותי לבתי כנסיות – קום שא רגליך וברח לך לבית המדרש, אז תזכה 'ונתנך ה"א לראש' יהיה לך ראש עמל בתורה ויהא גופך בתר ראשך נגרר – מוח שליט על הלב.
ובזה ניתן לפרש שזהו כוונת רש"י עה"פ אם בחוקותיי תלכו 'שתהיו עמלים בתורה', היינו רמז הוא לזה שראשו בל עמו ובכל זאת מתגבר הוא לברוח לעבר בית המדרש סופו שיזכה להתענג על ד' ולהיות עמל בתורה, הבטחה מפורשת היא אם בחוקותיי תלכ"ו – תהיו עמלים בתורה, בהליכה גרידא תזכו להשגת העמל וגם להימנות בהני חבורתא קדישתא של עמלי התורה.
זהו אם כן פירושם של כל אותן ההליכות שבהן אחז דוד בן ישי בתהילים דלעיל כי סוף מעשה בהליכה תחילה – אשרי כל ירא ה' ההול"ך בדרכיו. לך בכוחך זה והושעת (שופטים ו יד) – לך בלבד, ובכוח זה כבר תיוושע.
חזק חזק ונתחזק
(הועתק מתוך שיחת גאב"ד חרדים)
