הרב מרדכי הכהן מלאכי שליט"א | בטחוני בצורי
מספר הר"ר אלימלך פ. שליט"א, מירושלים:
לפרנסתי אני משמש כזמר חתונות, וב"ה הברכה שורה מתוך שמחה של מצוה.
לפני מס' שבועות, ביום חמישי בצהרים עלה בדעתי לנסוע מגבעה B בביתר לגבעה A, כדי לקנות בחנות מסויימת סלט כלשהו לכבוד שבת. הרגשתי מעט מוזר לנסוע במיוחד נסיעה משמעותית עבור סלט, אבל משום מה נמשכתי לזה.
כשהגעתי לאותה חנות, פגשתי שם את אחי שיחי', אשר שמח לתפוס אתי טרמפ לכיוון הבית שלו. הוא נכנס לרכב, ושואל/קובע: "הערב אתה שר בחתנה של הדודה שלנו מבני ברק, אה?"
השבתי בשלילה. אני מוזמן היוום לחתונה בירושלים…
– "אבל מהדודה שמעתי במפורש שאתה הזמר בחתונה שלה!"
עכשיו נבהלתי. אני מוזמן הערב לחתונה בירושלים, והדודה… אוי לי אם יבצר ממני לשיר בשמחתה. שאלה של שלום בית ממש…
בדקתי ביומן. הדודה כלל לא סגרה אתי על האירוע! היא התעניינה, דיברה והיססה, אבל לכלל סגירת הזמנה לא הגיעה.
הרמתי אליה טלפון בהול, לפנינו סך הכל שלוש שעות עד לחופה… מתברר שהיא שכחה לקשור את הקצוות. בטוחה היתה שהאירוע סגור וחתום…
לא נותרה ברירה. התקשרתי אל זמר אחר, שהתברר שאכן הוא פנוי להערב, סיכמתי איתו שהוא ישיר בחתונה בירושלים, אחר יצרתי קשר עם המחותן שהזמין אותי, הסברתי לו את הסיטואציה והוא קיבל את הדברים בהבנה, ולאחר שהוא נתן את הסכמתו המלאה נסעתי לבני ברק לשיר ולשמח בחתונה של דודתי.
"התשוקה לסלט" לא היתה מקרה בעלמא, אלא מדרכי ההשגחה המופלאים כדי שאפגוש את אחי שם, ואתוודע לטעות הגורלית, וכך למנוע עוגמת נפש עצומה מחתן וכלה בליל חתונתם!