יום חמישי כ"ז בניסן תשע"ח
מדוע נחשב המחלל שבת בפרהסיה כעובד עבודה זרה?
בחילול שבת בפרהסיה ובעבודה זרה, ישנה חוּמרה שאינה קיימת בכל העבירות שבתורה – שהעובר על אחת מהן, נחשב כמומר לכל התורה כולה.
וטעם הדבר שהמחלל שבת נחשב כעובד עבודה זרה, הוא משום ששניהם כופרים במעשה בראשית, דהיינו שהעובד עבודה זרה אינו מאמין כלל שהשי"ת הוא הבורא, וכן המחלל שבת בפרהסיה מעיד במעשיו שאינו מאמין שהשי"ת ברא את העולם בששה ימים ושבת ביום השביעי.
ובהתאם לכך, רק המחלל שבת בפרהסיה נחשב כעובד עבודה זרה, שהריהו כמעיד במעשיו שאינו מאמין במעשה בראשית, אבל המחלל בצנעה אין מעשיו נחשב ל'עדוּת' על כך.
[משנ"ב שו, נח; ביאורים ומוספים דרשו, 62]
האם מותר לעבור על איסור קל כדי להציל אדם אחר מאיסור חמור?
כלל אמרו חכמינו ז"ל: אין אומרים לאדם חֲטָא כדי שיזכה חבירך, דהיינו שאסור לאדם לעבור על איסור קל, כדי להציל את חבירו מאיסור חמור; ואף באופן שהיה חבירו שוגג בדבר, אם היה לו להזהר בדבר ולא לבוא לידי שגגת עבירה. אולם, אם חבירו לא פשע בדבר, ועומד לעבור על האיסור לאונסו – מותר לעבור על איסור קל, כדי להצילו מהאיסור החמור.
ומי שנודע לו בשבת על נער או נערה ישראליים שנלקחו למקום שבו רוצים להעבירם על דתם – חובה לחלל את השבת ולעבור על כל איסור שהוא כדי להצילם, כיון שכל איסורי התורה נחשבים כאיסור קל לעומת המרת הדת, הכוללת את כל עיקרי הדת וכל העבירות כולן. וראה להלן.
[שו"ע שו, יד, ומשנ"ב נו-נז; ביאורים ומוספים דרשו, 36]
האם מותר לחלל שבת כדי להציל ילד מהמרת דתו?
כאמוּר, מותר לחלל שבת כדי להציל אדם אחר מהמרת דתו, אולם, אסור לחלל שבת כדי להציל אדם מאיסור אחר, חמור ככל שיהיה, משום שחילול שבת עצמו הוא מהעבירות החמורות ביותר, וכאמור לעיל, שנחשב כעבודה זרה.
וחילול שבת כדי להציל מהמרת הדת – יש שהסתפק אם מותר כאשר מדובר בקטן, שהרי בעודו קטן אין חובה (מלבד לאביו, משום מצות 'חינוך' דרבנן) למונעו מעבירה. ויש מתירים, כיון שאם לא יצילוהו עתה, ישאר מומר בגדלותו. וההיתר הוא אף אם הקטן התפתה להמיר את דתו מרצונו, כיון שהפיתוי לגבי קטן, נחשב כאונס.
[שו"ע שו, יד, ומשנ"ב נז-נח; וראה ביאורים ומוספים דרשו, 59]