תענית בה"ב ואמירת סליחות
המנהג בכמה קהילות ישראל שבימי 'שני וחמישי שני' בחודש חשוון שלאחר חג הסוכות, ובחודש אייר שלאחר חג הפסח אומרים 'סליחות', שני וחמישי בשבוע האחד ויום שני בשבוע שאחריו.
מקור המנהג
המנהג היה מקדמת דנא עוד מתקופת הראשונים להתענות בימים אלו, כמובא ב"מחזור ויטרי" (סו"ס פסח אות כד) שלאחר הפסח מראש חודש אייר רגילים בני הגולה לגזור שלש תעניות, וכן לאחר חג הסוכות ממרחשון מתענים שני וחמישי שני, וכך כותב גם ה"אשכול" (ח"ב סי' ג) שנהגו מעולם במדינות האלה להתענות שני וחמישי שני אחר הפסח ואחר החג.
ומה שמתענים בימים שני וחמישי ולא בימים אחרים בשבוע מפני שהם ימי רצון, כי משה רבינו כשעלה למרום בפעם השנייה לקבל לוחות שניים, עלה ביום ה' וירד ביום ב' ("טור" או"ח סי' קלד).
טעמי המנהג
כמה טעמים נאמרו למנהג זה, ב"מחזור ויטרי" מוזכר כי קבעו זאת לצעוק ולהתפלל על הגלות. עוד טעם מובא בראשונים, כי בימי הרגל יכולים לקלקל המעשים יותר מכל השנה לפי שדרך העולם להתענג בימי הרגל במאכלים ובמשתאות ובמיני מלבושים, והתאוות מתחדשות ומתעוררות בהם, מטעם זה נהגו להתענות אחר כל רגל ורגל כי שמא בשמחת הרגל נתלכלכו בחטא או הם או אנשי ביתם, וצריכים לבקש רחמים לכפר בעדם ובעד ביתם.
עוד טעם מובא בספר "נוהג כצאן יוסף" (עמ' קעז) כיון שבחגים יש ימי חול המועד האסורים במלאכה ומותר רק לצורך דבר האבד ואוכל נפש, ויש אנשים שנכשלים באיסור עשיית מלאכה, ואחד מאלו שאין להם חלק לעולם הבא הוא המבזה את המועדות, לכן גזרו תענית אחרי החגים שיחזרו בתשובה.
ברם ב"ספר חסידים" כתב, מה שמתענים לאחר חג המצות ולאחר חג הסוכות לא בעבור שחוטאים, אלא בשביל הגשמים במרחשון מתענים בשבוע ראשונה עבור יורה שיורה על הזרעים לברכה, ובאייר מפני שלא תלקה התבואה בשידפון ובירקון. וב"מטה משה" (אות תשמז) כתב שמתענים בשביל שאחר חג הסוכות וחג הפסח האוויר משתנה ותולדות האדם משתנים וגופו של אדם מתחלש שלא הרגיל עדיין באותו אוויר, על כן מתענים שיחזק הקב"ה את כוחותינו וגופנו.
אחר י"ז חשון
נוהגים להתחיל התעניות בה"ב מיד בתחילת חודש חשון ואייר, כמו שכתב הרמ"א (סי' תצב) על דברי המחבר שממתינים עד שיעבור חודש ניסן ותשרי, כי מיד בשני וחמישי שני שאפשר להתענות מתענים.
אמנם מצינו מנהג שונה ב"מנהגי מהרי"ל" (הל' שבת בראשית), כי תעניות בה"ב שעושים אחר חג הסוכות, מאחרים להתענות בסוף חודש חשון כדי להקל על הציבור שיתענו בימים הקצרים, ולכן בחודש אייר מקדימים להתענות מיד בתחילת החודש כי אז עדיין הימים קצרים. טעם אחר להתענות בסוף חודש חשון כתב ה"מהר"י ווייל" (שו"ת סי' יד): הנהגתי שאין להתחיל להתענות בה"ב במרחשון עד י"ז ימים, לפי שאז הוא הרביעה הראשונה של הגשמים. וכך נהגו בפרנקפורט ובוורמייזא להתחיל התענית לאחר י"ז בחשון, וכך גם הנהיג הגה"ק בעל ה"חתם סופר" זי"ע.
תפוצת המנהג
מנהג זה התפשט באשכנז וצרפת כפי שמובא ב"טור" (סי' תצב) שנוהגים באשכנז וצרפת להתענות. אמנם אחינו הספרדים לא קיבלו עליהם מנהג זה, כפי שכתוב בספר "שולחן גבוה" (סי' תצב) כי אנו בני ספרד אין נוהגים להתענות תעניות הללו. [אך היו מקומות אצל הספרדים שכן נהגו להתענות, כפי שכותב הגאון רבי חיים בנבנישתי זצ"ל רבה של איזמיר בספרו "כנסת הגדולה" (סי' תצב)].
בזמנינו מפני חולשת הדורות נתמעטו המתענים, לפי שלא קבלנו עלינו תעניות אלו לחובה ("ערוך השולחן" סי' תצב, ב). אבל חסידים ויראי ה' נהגו להתענות, כן מצינו לכמה וכמה צדיקים שנהגו להתענות באלו התעניות, וביניהם: הרה"ק רבי ירחמיאל משה מקוז'ניץ, האדמו"רים מטשערנוביל, ויזניץ וחב"ד, הגאון ה"מהר"ם אש" מאונגוואר זצ"ל.
מי שבירך למתענים
בשבת שלפני תענית בה"ב נוהגים שהחזן עורך 'מי שבירך' למתענים תענית בה"ב לפני החזרת ספר תורה לארון הקודש ביום השבת בבוקר, ויש קהילות אשכנז שנוהגים להוסיף את הברכה לנוסח ה'מי שבירך' שאחר 'יקום פורקן' ("סדר עבודת ישראל"). ואם נמצא בבית הכנסת חתן תוך שבעת ימי המשתה או שיש שם ברית מילה, מברכים את המתענים לאחר קריאת התורה בתפילה, כמובא ב"מגן אברהם" (סי' תצב סק"ג) משום 'מהיות טוב אל תקרי רע'.
אמירת סליחות
אך אף אלו שאין מתענים נוהגים ברוב המקומות לומר סליחות המיועדות לתעניות ("לבוש"), ואף כשאין בקהל עשרה אנשים שמתענים ("אשל אברהם"). ובמקומות שהוזכר הצום בסליחות כגון 'תענית ציבור קבעו' יש מדלגים קטעים אלו (שו"ת "עבודת הגרשוני"), אך ה"פרי מגדים" הציע לדלג רק על המילה "ציבור" ולומר 'תענית קבעו' או אומרים 'תפילת ציבור'.
והמנהג הישן באשכנז שאומרים הסליחות לכל תענית ציבור באמצע חזרת הש"ץ בברכת 'סלח לנו' (מהרי"ל), ואף כשאין עשרה מתענים בבית המדרש אומרים את הסליחות באמצע תפילת שמו"ע (שו"ת "לבושי מרדכי" תניינא או"ח סי' מא) וכך נוהגים בביהכנ"ס של קהילת 'עדת יראים וויען'. אך יש שאמרו אותו אחר התפילה, וכך המנהג היום בקהילות אשכנז ("לוח מנהגי ביהכ"ס לבני אשכנז").
כשחל התענית בפסח שני
כשחל תענית שני האחרון של בה"ב בי"ד אייר שהוא פסח שני, נוהגים ברוב המקומות שלא להתענות כמו שמצינו בגמרא (חולין קכט, ב) ביום ששוחטים הפסח הוא יו"ט (שו"ת "שואל ומשיב" יו"ד סי' תא). ]ואף שערב פסח מתענים הבכורים, הוא רק מפני הנס שנעשה להם היום]. וכך כתוב ב"פנקס בית הכנסת דחורבת רבי יהודה החסיד" (הובא בהגהת נכד המהרש"ם שם), וב"לוח ארץ ישראל" להגרימ"ט שיש שאינם מתענים כלל ויש המתענים עד חצות, ורבני ירושלים הסכימו שלא לומר הסליחות המיוחד לבה"ב.
אמנם הגאון המהרש"ם זצ"ל כותב (ח"ו סי' לב) שדברי הגמרא אמורים רק שאסור להספיד נפטר אבל מותר להתענות בו, ובפרט שפסח שני מיועד רק לטמאים ורחוקי הדרך. ומביא גם שבספר מחברת הקודש להרמ"ע מפאנו בכוונת הספירה כתב, שאין להתענות בפסח שני אבל בשנה שחל בה"ב מותר לציבור להתענות. ואכן ב"סידור יעב"ץ" כתב בפשיטות שמתענים בה"ב בפסח שני. ויש נוהגים להתענות אך אין אומרים בו תחנון ("טעמי המנהגים" עמ' רנ), וכן נוהגים בזמנינו ההולכים בעקבות החזו"א כי כן היה מנהגו לומר הסליחות ותחנון כרגיל בכל שנה. גם האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל נהג להתענות בפסח שני שחל בו תענית בה"ב.
להארות והערות למכון "המנהג": [email protected]