הרב ישראל ליוש
היה זה בשנת תשכ"ז, בארץ התחוללה מלחמה עם מדינות ערב. ישיבת מיר ממוקמת בשכונת בית ישראל, סמוך ונראה לגבול עם ירדן, מטבע הדברים קולות הנפץ נשמעו שם בחוזקה, ואווירת הפחד והאימה שלטה שם בעוצמה רבה. חדר האוכל הממוקם בקומה התחתונה של בנין הישיבה שימש מעין מקלט, ושם למדו התלמידים בשעת ההפגזות.
בתום ימי המלחמה, שעברו על בני הישיבה בשלום, עלו כמה בחורים לגג הישיבה, ולעיניהם נתגלו שלושה פגזים גדולים שבכוחם לפוצץ ולמוטט את בנין הישיבה, ובאורח נס לא התפוצצו. חיש מהרה התפרסם דבר הנס הגדול בקרב כל רבני ובני הישיבה.
כאשר שמע ראש הישיבה הגאון רבי חיים שמואלביץ שליט"א על הנס הגדול שארע לבני הישיבה, אסף את הבחורים ואמר להם: אתם ודאי בטוחים שנס ההצלה קרה בזכותכם, ובזכות התורה שלמדתם, לא כן הדבר, אספר לכם בזכות מי באמת ארע הנס:
בעת שישבנו בחדר האוכל, מתגוננים מהטילים והפצצות שעברו מעל בנין הישיבה, ישבה יחד איתנו אשה עגונה שבעלה עזב אותה לאנחות לפני כמה שנים, ובקושי רב מצליחה לפרנס לבדה את חמשת עולליה הרכים, וכיון שביתה הדל אינו מוגן מפני הטילים, באה לשבת איתנו בחדר האוכל המוגן יותר.
והנה באחד הימים כאשר גברו בחוץ ההפצצות וקולות שריקתן נשמעו היטב בתוך אולם חדר האוכל, פרצה האשה בבכי רב, ומעומק לבה השבור פתחה בתפילה ואמרה: 'ריבונו של עולם, אין כל דבר נעלם ממך, ולפניך גלוי וידוע שבעלי מענה אותי שלא כדין, הבה נעשה הסכם, אני מוחלת לבעלי בלב שלם על כל הסבל האיום שהוא גורם לי, ואתה תסלח לעם ישראל, ובזכות זה ינצלו מהמלחמה'.
רבי חיים סיים את דבריו הנוקבים ואמר: בזכות תפילה זו שבקעה משברי לבה של אשה אומללה, ובזכות כח הוויתור הפועל נפלאות אצל אבינו שבשמיים, ניצלנו מהסכנות הרבות שחגו מעל ראשינו.