תענית ואמירת 'יום כיפור קטן' ערב ראש חודש
בכמה קהילות קדושות בישראל נוהגים לומר בתפילת מנחה של ערב ראש חודש תפילות וסליחות, 'סדר יום כיפור קטן', ויש נוהגים גם להתענות בערב ראש חודש.
יום תענית
מנהג זה שמתענים בערב ראש חודש אנו מוצאים כבר בתקופת הראשונים, כפי שכותב הסמ"ק (ח"א עמ' נד) כי חסידים הראשונים החמירו על עצמם שלא יעברו עליהם שלשים יום בלא תענית, ואלו הם יסורין של אהבה, ועל כן יש המתענים קודם כל ראש חודש. דברים אלו מובאים גם ב"ספר חסידים" (סי' צז): מעשה בחסיד אחד שצווה לבנו שלא יהנה יותר מדאי מן העולם, ושלא יעברו יותר משלשים יום בלא תענית.
כך מצינו גם בספר "לקט יושר" בשם רבו בעל ה"תרומת הדשן", שהיו נוהגים את יום התענית בכל ערב ר"ח.
ראש חודש זמן כפרה
וקבעו את יום ערב ראש חודש לתענית, על פי דברי חז״ל (חולין ס, ב) שראש חודש הוא זמן כפרה, 'אמר הקב״ה הביאו כפרתי עלי שמיעטתי את הירח' והיו מקריבים בבית המקדש בראש חודש שעירי ראש חודש לכפרה. רבי יהודה הלוי בספר ה"כוזרי" (ג, ה) מוסיף שהוא זמן כפרה לכל איש ישראל, שכל ראש חודש הוא זמן כפרה שבו יתכפר האדם על כל אשר קרה והתרחש במשך ימי החודש שחלף, וביום זה ישאבו ישראל כוחות חודשים לעבודת הבורא בחדש הבא[1].
ברם כיון שבראש חודש אסור להתענות לכן הקדימו וקבעוהו אותו ליום ערב ראש חודש, כמו שכתב הרה"ק רבי צדוק הכהן מלובלין זי"ע, שמטעם זה מרבים בתפלות ערב ראש חודש וקורין אותו 'יום כיפור קטן', כי בראש חודש אי אפשר להרבות בתחינות וראש חודש אסור בתענית ולכן קבועהו אותו בערב ראש חודש ("פרי צדיק" ח״א דף לה, ב).
חשבון הנפש פעם בשלושים יום
עוד טעם שקבעו את היום תשובה לערב ראש חודש, מובא בספר "שערי דמעה" מה ששמע מה"בית יוסף": שמעתי מהגאון מוהר״ר יוסף קארו, כמו מי שיש לו שותף צריך לעשות חשבון לפחות כל חודש, כך יעשה חשבון האדם עם נפשו לפחות יום המשמרה כשמתחלפות המשמורות מחודש לחודש, והוא יום הראוי ומוכן להתענות בו. ובזה יתחדש כבריה חדשה בכניסת ראש חודש ויתלבש בו קדושה ודביקות בהשי"ת (של"ה סוף מס' פסחים).
להיכנס לראש חודש מנוקה מכל פגם
בספר "דברי צדיקים" מובא טעם נוספת לאלו שנהגו להתענות בערב ראש חודש, כיון שראש חודש הוא זמן כפרה שאפילו רשעים בגיהנום יש להם מנוחה בראש חודש, על כן צריכים שיכנסו לראש חודש מנוקה מכל עוון ומכל חטא, כי תכלית הימים והלילות ושבתות הוא ראש חודש, ולכן עושים בערב ראש חודש 'יום כיפור קטן' ומתענים בו על החטאים ופשעים ועוונות ומקבלים עליהם תשובה שלא יחטאו עוד.
סליחות 'יום כיפור קטן'
ולכם תיקנו ויסדו המקובלים בצפת בתקופת הרמ"ק סליחות ותפילות מיוחדים ליום קדוש זה הנקראת 'תפילת יום כיפור קטן'. וכך מביא רבי אברהם גלאנטי מצפת, ערב ראש חודש כל העם מתענים אנשים ונשים ותלמידים, ויש מקום שבו מתכנסים אותו היום ויושבים שם כל היום כולו בסליחות ובתחנונים ואומרים וידויים ומלקות. כך גם הביא הרמ״ע מפאנו (סי' עט) שחסידים ואנשי מעשה עשו להם 'יום כיפור קטן' ויום צום בכל ערב חודש.
התפשטות המנהג
מנהג זה התפשט במשך השנים בהרבה קהילות בישראל שקבעו את ערב ר"ח ליום תענית עם אמירת סדר 'יום כיפור קטן' כמובא בב"ח. גם היעב״ץ בסידורו "שערי שמים" כותב על התפשטות המנהג: חדשים מקרוב באו נהגו להתענות ערב ראש חודש וקורין אותו 'יום כפור קטן' והוא ידוע ונתפשט ברבים, וטוב הדבר ביחוד להמון העם המתלכלכים כל היום כדי לשטפם מטינופם ולהיות להם לזיכרון בין עיניהם להשגיח על טהרת נפשם וגופם.
אשכנז והונגריה
כן העיד גם הגאון רבי שמואל יודא מפראג ("עולת שמואל" סי' סא): מנהג קדום להתענות ונהרא נהרא ופשטיה, ויש מקומות שמתענים עד אחר חצות ומתפללים מנחה גדולה ואומרים סליחות ותחינות, ויש מקומות שמתענים ומשלימים ומתפללים מנחה קטנה וקורין בצבור 'ויחל' ומפטירין כמו בתענית צבור ומשלימים עד הלילה, וכן הוא מנהג פראג.
בקהילת אמסטרדם מצינו שנהגו בתענית ואמירת 'יום כיפור קטן', והקפידו שיהיה בבית הכנסת לפחות עשרה אנשים שמתענים כדי שיוכלו לקרות 'ויחל' בתפילת מנחה.
וכך נהגו בשאר ערי אשכנז: קעלן, פראנקפורט, הנובר, ווירצבורג, המבורג, ברלין, נורדן וברסלאו. גם בהונגריה נהגו במנהג זה, וכן בפרעשבורג נהג כן הגה"ק בעל ה"חתם סופר" זי"ע ובני קהילתו לומר סדר 'יום כיפור קטן'.
ספרד וליטא
גם אצל אחינו הספרדים תפס המנהג מקום חשוב כמו שאר מנהגים שמקורם מחכמי הקבלה, והם נוהגים לומר בכל ערב ר"ח את תפילת 'יום כיפור קטן' ורבים אף מתענים, כפי שכותב הגאון רבי חיים פלאג'י זצ"ל ("כף החיים" סי' לב).
כן בליטא התפשט מנהג זה, וכפי שכותב ה"משנה ברורה" (סי' תיז סק"ד) שאף מי שאינו מתענה בערב ראש חודש מכל מקום יראה לעשות תשובה ביום זה ולתקן את אשר עוות בכל החודש, מאחר שהוא יום אחרון של כל החודש ואז בוודאי יהיה לו יום החודש זמן כפרה לכל תולדותיו. וכך נהגו גדולי ליטא לאמרה בערב ר"ח, הגאונים ה"חפץ חיים", ה"חזון איש", ה"קהילת יעקב" ובנו הגר"ח קניבסקי זצ"ל[2].
כן בזמנינו נוהגים כן בעולם הישיבות הליטאי לומר הסדר של 'יום כיפור קטן'. יש אומרים שהסיבה היא שבעת גלות ישיבת מיר בשאנחיי הקפידו בישיבה לומר תפילת 'יום כיפור קטן׳ על פי הוראת המשגיח הגה״צ רבי יחזקאל לווינשטיין זצ"ל כסגולה להינצל מהמלחמה.
בחצרות החסידים
אמנם בחצרות החסידות לא נהגו כמעט לאמרה, ואולי הטעם כי מנהג זה לא מובא בכתבי האריז"ל. ויש חצרות שנהגו כן רק בערב ראש חודש אלול כמובא ב"מטה אפרים" (סי' תקפא), שבערב ראש חדש אלול נהגו רבים להתענות ולעשות סדר 'יום כיפור קטן' אף במקום שאין נוהגין לעשות כסדר הזה בשאר חדשים, כדי שיכינו לבם לתשובה. וכך נהג הרה"ק ה"אוהב ישראל" מאפטא זי"ע, וכך המנהג בחצרות קארלין, צאנז.
אך בחצרות בעלזא[3], ויזניץ[4] וחב"ד אין אומרים אותה גם בערב ר"ח אלול.
באיזה חדשים נוהגים לאמרה
אלו הנוהגים לומר 'יום כיפור קטן' בערב ר"ח אומרים אותו בכל ערב ראש חודש מחודשי השנה, כמובא בספר "מנהגי בית הכנסת אוסטראה" שמנהגם לומר בכל ערב ראש חודש את סדר 'יום כיפור קטן' חוץ אם חל ערב ר"ח בערב שבת או בשבת עצמה.
וב"מנהגי פיורדא (אות יח) מובא שהיו אומרים בכל ערב ראש חודש חוץ מערב ר"ח ניסן וערב ר"ח אב, והטעם שאין אומרים בחודשים אלו שמענו מאבותינו, למען לא יהא ג' פעמים רצוף שעושים 'יום כיפור קטן', שלא יהא כנדר ג' פעמים. במקורות נוספים הוזכר שגם בערב ר"ח חשון גם אין אומרים יו"כ קטן (שו״ת "כח שור" סי' מו).
'מלבד חטא"ת הכיפורים' – ח'שון ט'בת א'ייר ת'שרי אין אומרים
אמנם המנהג הנפוץ להתענות ולערוך סדר 'יום כיפור קטן' רק בשמונה פעמים בשנה, דהיינו בכל ערבי ראש חודש, חוץ מערב ראש חודש חשוון – בגלל חודש תשרי שלפניו, טבת – משום שחל בחנוכה, אייר – משום שחל בתוך חודש ניסן, ותשרי – שהוא ערב ראש השנה. ודורשי רשומת אף נתנו רמז לזה 'מלבד חטא"ת הכיפורים', היינו ש'יום כיפור קטן' אינו נוהג בערב ראש חודש ח'שון, ט'בת, א'ייר, ת'שרי.
להארות והערות למכון "המנהג": [email protected]
[1] יצויין שה"מטה משה" (סי' תקכד) אומר, שלכן מדלגים בהלל של ראש חודש ולא אומרים 'הלל שלם', משום שר"ח הוא יום סליחה כיום כפורים וראש השנה לכן אין לגמור הלל, כדאמרינן 'זמן כפרה לכל תולדותם'.
[2] על החשיבות בעיני ה"חפץ חיים" לומר סדר ׳יום כיפור קטן׳ מסופר, שפעם היה הח"ח בדרך, ובערב ר"ח הגיע למקום אחד כדי לומר שם סדר ׳יום כיפור קטן׳, וכשראה שבני המקום אינם אומרים אותו, שאלם על כך. והם השיבו לו כי הם אין נוהגים לאמרו, היות ורבם אינו משתתף עמם באמירת 'יום כיפור קטן׳. סיפר להם הח"ח, כי פעם אחת נסע על מסילת הברזל מווארשא לווילנא ופגע באיש אחד שאמר לו שגם הוא נוסע לווילנא ונסעו יחדיו, ובאמצע הדרך הכין האיש עצמו לרדת באיזה עיר, וכששאלתי אותו הלא כבודו אמר שנוסע לווילנא, השיב לי: אמת הדבר, אמנם מר הוא עשיר ויכול לקנות כרטיס נסיעה אחד מווארשא לווילנא, אבל אני אין לי מעות כל כך וצריך אני לקנות כרטיס בכל עיר ועיר כדי שאגיע עד ווילנא. סיים הח"ח: כן הוא בנידון דידן, הרב שלכם הוא עשיר בדעת ונקי מחטא וביום כיפור עושה תשובה גדולה עד שמספיק לו לכל השנה עד יו"כ, אבל אנחנו מלאים עונות ופשעים ואין בכוחנו לעשות תשובה גדולה כזו, מוכרחים אנחנו לעשות תשובה בכל ערב ר"ח עד שנזכה לתשובה שלימה ולכפרת העונות ביו"כ.
[3] יצויין שבבית הכנסת בעיר בעלזא היה נהוג לומר סדר יו"כ קטן בער"ח אלול, והאדמו"רים היו שולחים בעלי תפילה מן ה'יושבים' שיעברו לפני התיבה, אמנם האדמו"רים בעצמם וכן ציבור החסידים וה'יושבים' לא נהגו לומר זאת.
[4] אולם בהשנים שהתגורר הרה"ק בעל ה"אהבת ישראל" מויז'ניץ זצ"ל בגרויסווארדיין היה הולך לדרשת המרא דאתרא בערב ר"ח ניסן מחמת כבודו, כי היה אז דרכו להספיד את כל גדולי ישראל שנפטרו באותה שנה, ואז בסיום הדרשה היה אומר עמהם 'יום כיפור קטן' ("זכר לקדשו").