"וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים" (שמות ז', י"ט)
ברש"י פירש: 'בעצים ובאבנים – שהמים שהיו בכלי עץ ובכלי אבן נהפכו לדם' [ועי' שפתי חכמים]. אולם עי' העמק דבר שפירש כפשוטו שיסוד המים שיש בעצים ואבנים היה לדם, ונתאדמו העצים והאבנים.
והנה צריך ביאור לפי' רש"י, מדוע דווקא מוזכר כלי עצים ואבנים, הרי יש עוד סוגים של כלים, ככלי מתכות וכיוצ"ב.
וחידוש גדול כ' רבנו אפרים, וז"ל: 'בעצים ובאבנים – אבל לא בכלי מתכות, ולכן משימים ברזל במים בשעת התקופה [עי' שו"ע או"ח תנ"ה,א] לפי שאין מצוי בכלי מתכות, ולכך לא ביקש פרעה במכת דם שתיפסק במכה [עי' להלן פסוק כג, "ולא שת ליבו גם לזאת" ומשך חכמה שם שפרעה שתה מים בשכר שגידל את משה בביתו, והווי כמחיר רב ששילם עבור המים, ועי' מדרש הגדול שם], משום שהוא היה שותה בכלי מתכות, ובהם לא נהפך לדם" [וכ"כ בבאורי מהרא"י לבעל התרומת הדשן כאן].
ובאבודרהם (שער התקופות ד"ה מצאתי כתוב) כ': 'מצאתי כתוב, שיש ליזהר בכל תקופה מארבעתן שלא לשתות מים בשעת התקופה, משום סכנה שלא ינזק ויתנפח, מפני שתקופת ניסן היא, לפי שנהפכו מימי מצרים לדם לפי רגע'.
ובהגהות יד שאול (שו"ע יו"ד קטז,ב) כ', שבשעה שגזר ה' על מי מצרים נהפכו אז כל מימות העולם לדם, וכן בכל עת שתגיע התקופה יהפכו לדם, עד שאי אפשר לעין לשלוט, ויחזרו ויהפכו למים, ונשאר טיפת דם וסכנה לשתות, [וכ"כ רבי דוד ב"ר יעקב מלמאז בהערותיו על ספר העברונות לר' יעקב הרופא – עמ' י]
וב"הכתב והקבלה", כ': "ידענו מספורי חכמי האומות המספרים טבעי מדינת מצרים ומנהגיהם, כי בעת שמימי היאור עכורים ינקוהו בכלי עצים ובכלי אבנים, כי אם יעמוד מי היאור בכלים אלה כמו שני ימים, הוא יוצא נקי וטהור מכל סיג וחלאה, והודיענו א"כ 'בעצים ובאבנים', שסגולת הכלים האלה לא תועיל להם לנקות את מימיהם ולטהרם, אבל גם הם יהפכו לדם שלא יהיו ראויים לשתיה".