יום רביעי כ"א בתמוז תשע"ח
האם יש איסור צידה בבעל חיים מבויָת?
בעל חיים מבויָת – לדעת כמה ראשונים והשולחן ערוך, מותר בין לבעליו בין לאחר לצודו, בין בבית ובין מחוץ לבית, כיון שבלאו הכי ישוב למקומו בערב, והריהו כנצוד ועומד; ולכן, אף אם יצא אל מחוץ לבית, מותר להכניסו הביתה, ואף להכניסו לכלובו ולסוגרו.
ואף אם אינו רגיל לשהות בכלוב, אלא מקומו הוא בבית גדול (אשר מחמת גודלו אין בעל חיים נחשב בו כנצוד, ראה שולחן ערוך לעיל, א), הריהו נדון כנצוד, משום שתמיד ישוב למקומו ויהיה נוח לתופסו.
ולמרות היתר הצידה, אסור לטלטלו משום איסור מוקצה, אלא שניתן לגרום לו להכנס למקום צר ולנעלו שם, וכיוצא בזה.
ולדעת רוב הראשונים והרמ"א, מחוץ לבית, או בבית גדול אשר בו בעל חיים אחֵר לא יֵחשב כנצוד, אסור מדרבנן לצוד בעל חיים מבויָת, ואף בצידה האסורה רק מדרבנן, וכגון להכניסו מבחוץ לבית גדול (ראה שם); וכן פסקו האחרונים להלכה.
[שו"ע שטז, יב, משנ"ב נב, נג, נד ו־נז, וביה"ל ד"ה ויש, וד"ה חיה]
כיצד ניתן להאכיל בשבת בעל חיים מבויָת הנמצא בכלוב?
על פי האמוּר, אסור להכניס בעל חיים מבויָת לכלובו בשבת, או לסגור את דלת הכלוב כשהוא שוהה בתוכו. ואם חפץ להאכילו, יפתח מעט את הפתח באופן שלא יוכל לצאת ויאכילנו, או יחסום בגופו את הפתח במשך כל זמן היותו פתוח, או שיורה לגוי להאכילו, ואזי אם יסגור הגוי את דלת הכלוב לאחר מכן אין בכך כל איסור. ואם הכלוב נמצא בבית קטן וסגור, מותר לסוגרו, כיון שבלאו הכי נחשב בעל החיים כנצוד בהיותו בבית זה (ראה שולחן ערוך לעיל, א).
וכן אם מכניס את בעל החיים לכלוב, או סוגר בעדו את דלת הכלוב, שלא במטרה לצודו, אלא במטרה למנוע ממנו להסב נזקים – הרי זו מלאכה 'שאינה צריכה לגופה', שלהלכה אסורה רק מדרבנן, ומכיון שצידת בעל חיים מבויָת אף היא אסורה רק מדרבנן, ניתן להקל במקרה זה של מניעת נזק; (ולדעת הרמב"ם, הסובר שאיסור מלאכה שאינה צריכה לגופה הוא מדאורייתא, בנדוננו הריהו נחשב כמתעסק בדבר אחֵר, ואין על פעולתו 'שֵׁם' מלאכת צידה).
[משנ"ב שטז, נח, וביה"ל ד"ה דאסור, וד"ה לצוד; ביאורים ומוספים דרשו, 94]
האופנים שבהם מותר להשיב בעל חיים מבויָת לבית בעליו בשבת
בהמשך לאמוּר: בעל חיים מבויָת שיצא אל מחוץ לבית וקיים חשש שיגנבוהו או שימות, וכדומה – מותר לומר לגוי לצודו ולהכניסו אף לכלובו, כיון שאיסור צידתו הוא מדרבנן, כנ"ל, ואמירה לגוי באיסור דרבנן – המכונה 'שבות דשבות' – מותרת לצורך מניעת הפסד. וכן מותר לחסום את דרכו ולמונעו מבריחה, כך שמעצמו ישוב על עקבותיו ויכנס אל הבית.
וכן אם הבית גדול באופן שאיסור הצידה בו הוא בכל מקרה רק מדרבנן – מותר לישראל לדוחפו מעט מאחוריו עד שיכנס אל הבית; ולמרות שבדרך כלל יש איסור מוקצה בטלטול בעל חיים, התירו צורה זו של טלטול 'קל' לצורך מניעת הפסד; וגם מבחינת איסור צידה – הרי זו צידה 'כלאחד יד', בבעל חיים שאיסור צידתו רק מדרבנן, ובמקום שאיסור הצידה בו הוא רק מדרבנן.
ובמקרה ששהותו של בעל החיים מחוץ לבית כרוכה גם ב'צער בעלי חיים', ולא ניתן להכניסו באופנים הנ"ל – מותר להכניסו הביתה בצורה הרגילה.
[משנ"ב שטז, נז; ביאורים ומוספים דרשו, 91; וראה עוד שם ו־96]