'שתוליכנו לשלום ותצעידנו לשלום ותגיענו למחוז חפצנו לחיים ולשמחה ולשלום וכו', ונמצא חן וחסד בעיניך ובעיני כל רואינו', זוהי תפילת הדרך שהאדם מתפלל כשנוסע למקום רחוק.
הדבר תמוה, מהו פירוש התפילה 'ונמצא חן וחסד בעיניך'? בשלמא 'בעיני כל רואינו' ניחא, אדם מגיע למקום חדש שלא מכירים אותו, הרי הוא מתפלל שימצא חן בעיני אנשי המקום, ביעד אליו הוא חפץ להגיע. אך למצוא חן בעיני הקב"ה? וכי הקדוש ברוך שונה חלילה במקום אליו הוא נוסע מבמקומו שלו?!
היה אומר רבי ירחמיאל קראם זצ"ל: 'הקב"ה אינו שונה ממקום אחד למשנהו, אולם אנחנו עלולים להשתנות חלילה ממקום אחד למקום השני… אנו מרשים לעצמנו להתנהג בשעת חופשה, אחרת ממה שאנחנו נוהגים במקומנו בבתינו, ועל זאת תפילתנו כי נמצא חן אף בעיניך'.
ומכאן לחיים בכללותם. כשהאדם נמצא במסגרת בישיבה או בכולל, הוא נמשל לבחור צעיר המתחיל ללמוד נהיגה בתיאוריה, הוא יושב על מקומו של הנהג ומימינו המורה. למעשה, המורה הוא המנהיג את הרכב, וכמובן שאחריות הרכב ונוסעיו מוטלת עליו בלבד. התלמיד רק מתנסה, והוא אינו באמת מוביל את הרכב.
אך כשהנהג עבר את המבחן המעשי וצלח את הטסט, או אז הוא מתחיל ללמוד לנהוג. עת הוא מגיע לרמזור שמחל להבהב, ובהחלטה רגעית עליו להחליט אם לעצור או להמשיך. הוא מהסס לרגע, ומחליט לעצור בדיוק… באמצע הצומת, ולפתע מכוניות דוהרות לצידו מימין ומשמאל, וצופרות לו ללא רחמים…
רגע זה הוא הרגע האמיתי בו הוא מתחיל ללמוד נהיגה. עת נראה את תושייתו ואת כוחו להיחלץ ממצב ביש שכזה.
בתיאוריה אתה 'עשר', אולם החשוב ביותר זה: 'איך אתה בביצוע'?
כשהאדם נמצא במקומו באמצע ה'זמן', הכל שגרתי. הוא בביתו, מימין ומשמאל חבריו, מכיריו, ידידיו, ועל ראשו ראש הכולל או ראש הישיבה, זוהי התיאוריה בלבד.
אולם איך אתה בביצוע???
בשעה בה הנך יוצא לרגע קט מן המסגרת ומהשגרה, ראש הכולל אינו לידך, ואף השכן מהדלת שממול אינו במחיצתך, עכשיו נראה כיצד אתה נוהג.
מעקב בחדר האוכל
ר' ירחמיאל היה מספר, כי כשלמד בישיבת 'קול תורה', פנה אליו ביום מן הימים מרן המשגיח הגאון הצדיק רבי גדליה אייזמן זצוק"ל, ובפיו בקשה:
'היות ואמורים להגיע לישיבה שני בחורים לשבת קודש כדי להתרשם מהישיבה, מן הראוי שהישיבה אף תנסה להתרשם מהם… לפיכך אבקשך להתחקות אחריהם בחדר האוכל, ולנסות לראות את הנהגותיהם בשעת הסעודה'.
'השבתי למרן המשגיח', מספר ר' ירחמיאל, 'כי אדרבה, המשגיח יכול לראותם ב'סדר' ובתפילות, זהו הדבר המעיד יותר מכל על אופיים הרוחני האם הם שקועים דיו בלימוד, או האם יראתם קודמת לחכמתם וכדומה'.
אמר לי המשגיח: 'אכן ב'סדר' ובבית המדרש אני יכול לראותם ולנסות לעמוד על טיבם, אך אותי מעניין טיב הנהגותיהם בשעת האכילה, שעה שאינם נמצאים בבית המדרש'…
היה אומר הרב ירחמיאל: 'מסר גדול לימדני המשגיח באותה העת. אישיותו של האדם אינה נמדדת בשעות הלימוד והתפילה, שעה שהוא מוקף ברבנים, משגיחים, וחברים. מהות האדם נמדדת דווקא בחדר האוכל, בזמן שהוא יוצא לרגע או שניים מבית המדרש, שם נבחנים הנהגותיו ומידותיו, יראתו ואף חכמתו.
כי 'אין קידוש אלא במקום סעודה' אמרו הקדמונים, היינו, אין ניכרת קדושתו של האדם אלא בשעת הסעודה או היציאה מבית המדרש, אז היא שעת מבחנו ובה בעת הוא נמדד.
(מתוך הספר 'ירחמיאל' גדול המחזירי בתשובה)