"וּבְנֵי יִשְֹרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ… וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם" (שמות א', ז')
כתב הכלי יקר: במאוד מאוד, הוה לי למימר "מאוד מאוד" מהו "במאוד" אלא שרצה להורות שנעשו עשירים גם בממון שנקרא מאוד כמ"ש (דברים ו,ה) ובכל מאודך.
וזה שכתוב 'ויעצמו במאוד', היינו בממון שנקרא 'מאוד', באותו מאוד נתעצמו מאד, ולפיכך חשב פרעה להביאם לידי עוני כמ"ש וישימו עליו שרי מסים, כי ע"י המס שיתנו יבואו לידי עוני.
וע"כ נענש פרעה כי הבנין גרם לו להתמסכן שנאמר ויבן ערי מסכנות לפרעה וכמארז"ל (יבמות סג) העוסק בבנין מתמסכן, ע"כ.
וראה בבינה לעיתים (דרושים לרבי עזריה פיג'ו זצ"ל דרוש לח עמ' יט) שפירש כן על הבטחת ה' לאברהם (בראשית טו,א) "אנכי מגן לך שכרך הרבה מאוד", לפי שבעשרו פיזר ונתן מממונו לאחרים ע"כ הבטיחו עתה הוא יתברך, אל תירא אברם אנכי מגן לך, כמו שאתה היית מגן לאחרים משלך ומממונך, לפיכך שכרך, הרבה מאד, השכר שלך הוא שהמאוד שהוא הממון, כאשר פירשו ז"ל בכל מאודך, יהיה לך הרבה.
החיד"א בפי' שמחת הרגל על הגדה של פסח (על דרשת הפסוק וירבו) הביא את פירוש הרב הגדול בדורו מהר"מ בן חביב זלה"ה דכונת הכתוב הכי ובני ישראל פרו וישרצו וכו', וכי תימא זה הצער נוסף על כל רעתם דבגלותם ודלותם בארץ שביים, ריבוי כזה מוציא האדם מדעתו כי מאין להם לחם לפי הטף ואף השמלה ויוסיף מכאוב על מכאובם כי ילדיהם אל אל ישועו ואת פת רוצים, לזה אמר במאוד מאוד כלומר שהיה להם ממון הרבה כמ"ש בכל מאדך בכל ממונך, וז"ש במאד מאד כלומר ברוב ממון וכיון שהיו עשירים ודאי היו שמחים ביוצאי חלציהם, אלו דברי הרב זלה"ה.