אחד מחסידיו של האדמו"ר הק' רבי אברהם מלעלוב-ירושלים זצוק"ל, בנו הגדול של הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זצוק"ל, היה בעל תשובה מובהק שהתגורר בעיר תל אביב. בעקבות ביקורו של הצדיק לפני שנים בתל אביב נכרך אחריו, עד שהחזירו בתשובה שלמה.
והנה ברבות הימים הסתבך אחד מבניו של האיש ופרק מעצמו עול תורה ומצוות ל"ע. יום אחד החליט לצאת עם כמה מחבריו לטיול ארוך של כמה חודשים במזרח הרחוק, בעיקר בארץ הודו הענקית, כדרכם של הצעירים הריקים בימים ההם. אולם אביו התנגד מאוד לטיול קלוקל זה, שאין בו אלא 'בוהמה', התפרקות וירידה אלי פי שחת, וחשש מאוד לשלומו של בנו בגוף ובנפש.
בצר לו השיח האב את ליבו בפני רבו הק', ואמר שהוא אובד עצות ואינו יודע כיצד להניא את בנו מטיול מוזר זה. אך להפתעתו אמר הרבי שאין זה ראוי להילחם עם הבחור מלחמה קשה כזו שבין כך לא תועיל מאומה, מאחר שכבר מנוי וגמור עמו להפליג מזרחה. "רק זאת תבקש מבנך", אמר הרבי, "שבטרם יציאתו לנסיעה יבוא אלי לברכת פרידה כנהוג".
לזאת לא התנגד הבחור, ואכן באחד הימים בטרם הפלגתו להודו, עלה לירושלים עיר הקודש ונכנס למעונו של הרבי שבשכונת 'כרם אברהם' הידועה. הרבי קיבלו בחביבות ובאהבה, הוא לא הטיף לו מוסר על דרכו הנלוזה, ועל מראהו הקשה… תחת זאת רק קירבו והרעיף עליו חיבה יתרה.
מתחילה כיבדו באכילה ושתיה נעימה, באומרו שעליו להיטיב את לבו מהדרך הארוכה שעשה מתל אביב… ולאחר מכן כשביקש הבחור את ברכת הפרידה [גיזעגינען], הוציא הרבי מכיסו שטר כסף נכבד, ואמר: "דאס איז פאר 'שליחות מצוה' געלט!" – זהו כסף בשביל שליחות מצווה – כפי הידוע שדבר זה הוא סגולה לשמירה בדרך, שמפקידים בידי הנוסע סכום כסף לחלקו לצדקה, ובכך נעשה הנוסע לשליח מצוה, והרי שלוחי מצוה אינם ניזוקים!
והנה מה מאוד נדהם אביו וכל משפחתו, כשחזר הבחור עם כיפה גדולה לראשו, ונעשה שם בהודו לבעל תשובה גמור! – – – התברר שאותה אהבה שהשפיע עליו הצדיק, והמינוי שהטיל עליו בשליחות מצוה, חדרו עמוק ללבבו, ובהיותו בניכר במרחק חלה תמורה גדולה בנפשו, וכשראה את כל אותה ריקנות שאין בה כלום, כי אם חיים נחותים מלאים תאוות מאוסות וארציות, החליט לעזוב את דרכיו המקולקלים, ונעשה בעל תשובה למהדרין, וזמן קצר לאחר מכן הקים בית נאמן לתפארת בית ישראל, ויהי לפלא!
(הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א – 'טיב הזכרונות', הרה"ק מלעלוב זצוק"ל)