הרב משה מיכאל צורן שליט"א
תפילה. תפילה. תפילה מעומק הלב. ומתוך ידיעה ברורה שהכל תלוי ברצונו של השם יתברך – רק זה מה שיציל אותנו מיד כל אויב, ויוציאנו לפדות מכל צרותינו.
אנחנו אמנם מאמינים גדולים בכוחה של תפילה, ויודעים היטב עד להיכן מגיע כוחה. הבעיה שלנו היא ב'והשבות אל לבבך', בהשבה אל הלב, ובהרגשה חושית שאכן רק זה מה שיכול לסייע לנו ולפתור את כל הבעיות והמצוקות שאנחנו עומדים בפניהם. נכון שכולנו מתפללים, כולנו זועקים אל ה', אבל אם נרגיש באמת-ובתמים שרק התפילה היא הכוח שלנו, נזכה גם להרגיש את הישועה הגדולה. אחת הראיות לענין זה בא לידי ביטוי בסיפור המיוחד, והמרגש, של השבויה א. מגידיש שהיתה בשבי ה'חמאס', והשתחררה משם -עוד לפני ה'עסקה' לשחרור השבויים – בנסי -נסים, על ידי חיילים שגילו את מקום הימצאה, ושחררוה.
מה שרבים לא יודעים היא העובדה שבביתה של השבויה בקרית גת, נעשו חיזוקים-של-ממש ברוחניות, כמו זה למשל שהאב שיחי' קיבל על עצמו לשמור שבת, ועוד ועוד. מהרגע הראשון שהתקבלה הידיעה על כך שהיא נמצאת בשבי, החלו בני המשפחה לקיים מניינים רצופים לאמירת תהלים, ועמדו בבכי לפני הקב"ה, והתחננו לשחרור את בת-משפחתם.
וכשהגיעה הידיעה על השחרור הבלתי-צפוי, פרץ האב בבכי נסער, ואמר: 'יותר משאני בוכה משמחה על בשורת השחרור, אני בוכה על כך שלא ידעתי שהאלוקים בשמים שומע גם לתפילה של יהודי כמוני – – – 'אם הייתי יודע שזה כך, הייתי מנצל את כוח התפילה כדי להתפלל גם על שאר השבויים שעדיין נשארו שם, בעזה, וסובלים בצורה איומה' – – –
התגובה הטבעית הזו של יהודי מאמין, היא בעצם מה שכולנו מרגישים, במידה זו או אחרת, בעומדנו בתפילה. כן, אנחנו יודעים שהשי"ת הוא שומע-תפילה, ומאזין לקול שוועת עמו ישראל ברחמים, ומצפה שנזעק אליו; אבל חסר לנו קמעה בהרגשת-הלב שזה דבר אמיתי! שהתפילה היא אכן 'מטה עוז' ביד כל אדם, כפי שכותב מרן החזו"א באגרותיו, והיא הדבר המסוגל ביותר מכל הסגולות
האחרות בעולם.
התחושה של אבי-המשוחררת הנ"ל, שלא האמין שהקב"ה שומע לתפילתו של יהודי כמוהו, עוברת מבלי- משים גם בתודעתנו. אנחנו מתפללים, כי אמרו לנו וחינכו אותנו שהתפילה היא דבר חשוב, אבל אם היתה לנו הרגשה אמיתית שהשי"ת שומע כל מילה ומילה, היינו מתפללים אחרת. כל התפילה היתה נראית לחלוחית יותר. וככל שנרגיש את כוח-התפילה, כך גם תיענה שוועתנו מן השמים.
(קול ברמה – בטאון רמת אלחנן)