האדמו"ר רבי יוחנן טווערסקי מטאלנא זצ"ל הקפיד והחמיר בחומרות על גבי חומרות שלא לבוא לידי ספק ספיקא של מצה שרויה בפסח, כמנהג אבותיו צדיקי בית טשערנאביל שהקפידו בכך ביותר.
שנה אחת כשערך את שולחנו הטהור לרגל יומא דהילולא של הרה"ק רבי אהרן מקארלין זי"ע החל ביום י"ט ניסן – חוה"מ פסח, ישב בקצה השני של השלחן יהודי ממוצא אשכנז, ולפי תומו טבל את המצה במרק שהגישו לו. משהבחינו בכך החסידים, גערו ונזפו בו בדברים קשים כגידין. נבהל הלה מן הצעקות והגערות, כי לא ידע כלל מהחומרא של שרויה, ומיד הפסיק לאכול כדי לשכך את זעמם של הנוכחים.
כל אותו הזמן לא התייחס האדמו"ר כלל לכל המהומה [כי בחכמתו הבין שאם יגער בנזיפה על המוכיח יגרום להוסיף שמן על המדורה]. לאחר שסיים לאכול את המרק שלו, ביקש לקבל עוד מנה, מיד יצא אחד מבני הבית מביהמ"ד להביא לו את מבוקשו. נענה אליו הרבי ואמר: "אינך צריך לטרוח, הבא נא את המרק שהשאיר האורח בצלחתו"…
כל הנוכחים תמהו: איך עולה על דעתו של הרבי לאכול בפסח מצה הטבולה במים? אך האדמו"ר לא התייחס אליהם כלל, ואכל את כל המרק שבצלחת, ואז הסביר ואמר להם: "בשעה שביישו אורח זה נתעוררו בשמים דינים וגבורות עלי ועל בני ביתי ה' ירחם, לכן אכלתי מן המרק כדי שיתפייס העני וידע שמצד הדין לא עשה שום איסור, ובכך ביטלתי את הקטרוגים מעלינו…".
(ע"פ באר הפרשה)
בקשר לסיפורים של פסח.
סיפורים מדהימים,
ונותנים חשק להמשיך לקרוא עוד מהסיפורים שלכם.