הברייתא אומרת באבות [ו, א] 'רבי מאיר אומר, כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה, ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדאי הוא לו, נקרא ריע, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, ומלבשתו ענוה ויראה, ומכשרתו להיות צדיק חסיד ישר ונאמן, ומרחקתו מן החטא, ומקרבתו לידי זכות, ונהנין ממנו עצה ותושיה בינה וגבורה'.
המשנה הזו מתארת את רבינו ר' חיים זצ"ל, הכל היה אצלו, התנא מאשר כל הנהגה והנהגה שהיה אצל רבינו, כל מה שזכה זכה מכוח התורה.
היה לו ספר שכתב בו פסקי הלכות מהחזו"א, והוא שמר עליו מכל משמר, היה נעול בארון והמפתח היה אצלו בכיס, זכיתי שכמה פעמים הראה לי הלכות משם, פעם הראה לי הלכה מחודשת, ואמר לי, א"א לסמוך על זה למעשה, כי כתבתי את זה אחרי פטירת החזו"א, ולכן אני לא יכול לקחת אחריות על זה, בחייו של החזו"א לא כתבתי כי לא חשבתי שהחיים במחיצת החזו"א יגמרו פעם, כי חיינו עמו כ"כ בטבעיות, ואחרי הפטירה הרגשתי את החסר של החזו"א, ואז רשמתי את ההלכות שבספר.
כך אנחנו מרגישים עכשיו אחרי פטירת רבינו את החסר שלו, כשהיינו במחיצתו הרגשנו כאיש אל רעהו, והאמת שהוא היה מלאך.
דוגמא לצימאון שלו לתורה, כשנסעו לחו"ל להתפלל בקברי צדיקים, ורבינו שלח פתק עם בקשה, מה הוא כתב שם? שהוא מבקש שיתפללו עליו 'לדעת את כל התורה כולה', כמה שהוא כבר למד וכמה שהוא ידע הוא שאף ללמוד עוד, הוא חי את הלשמה וחי כל הזמן בשאיפות עם צימאון לדעת את התורה, תנו לי עד המשנה!
והצימאון הזה הוא תורה לשמה, ולכן הוא זכה לכל מה שכתוב במשנה, זכה ל'כל העולם כולו כדאי הוא לו', כל העולם – מפרשים 'כל הדורות הקודמים נבראו בשבילו', נקרא ריע אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות.
'ומלבשתו ענוה'.
הענווה שלו היתה שם דבר, שאלו את החזו"א האם הסיפורים על הענווה של רעק"א אמת? אמר "אני לא יודע, אבל לפי הגדלות של בתורה נראה שהסיפורים נכונים".
כך היה אצל רבינו זצ"ל, פעם שאלו אותו האם את 'ה' אלקיכם אמת' אפשר לשמוע רק בסוף ק"ש או גם באמצע ק"ש?
והוא אמר, אני חושש שאפשר רק אחרי ק"ש ולא באמצע, ולכן אני אומר א-ל מלך נאמן, וגם ממהר כדי להספיק לסיים לפני שהחזן אומר 'ה' אלקיכם אמת'!
אמרו לו, הרי מחכים לרב בסוף ק"ש, אמר, מה פתאום שיחכו לי!
אפילו לא חשב על אפשרות כזו שמחכים לו.
הענווה קשורה לתורה, כמה שיש יותר תורה כך יש יותר ענווה.
עוד כתוב במשנה 'ומלבשתו יראה', היראה זה דקדוק הדין שלו על קלות כבחמורות, לדוגמא, הוא לא רצה להשתמש בגשר שבנו עבורו בצאתו מלדרמן כל זמן שלא היו שם שני פתחים, כי מצווה לצאת בפתח אחר מהפתח שנכנסו בו.
בכל הנהגה שכתובה חיפש לנהוג את הלכתחילה ממש, וק"ו בחמורות, בברכת החודש מבקשים 'חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים', ויש לשאול מה פשר הכפילו בבקשה ליראת שמים.
ויש לפרש ש'אהבת' הולך גם על יראת שמים, וכאילו כתוב 'חיים שתהיה בנו אהבת יראת שמים', וזה היה רבינו זצ"ל שחיפש את דקדוק ההלכה שבכל דבר מתוך אהבת יראת שמים. '
ישר כח לספר 'אריד בשיחי' ספר ההספדים על מרן שר התורה זללה"ה
'שיח אמונה' – חשון תשפ"ד