יום שני י"ב בתמוז תשע"ח
באילו בעלי חיים אמוּר איסור צידה דאורייתא?
איסור מלאכת צידה מדאורייתא אמוּר רק בבעל חיים 'שיש במינו נצוד', דהיינו שבני אדם רגילים לצודו לצורך שימוש מסוים; כגון כדי לאכול את בשרו, להשתמש בעורו, או לגדלו להנאתם. ובעל חיים שהגויים רגילים לצודו, וישראל אין רגילים לצודו, נחשב לדבר שיש במינו נצוד.
אבל בעל חיים 'שאין במינו נצוד', דהיינו שאין בני אדם רגילים לצודו לצורך שימוש בו, וכגון זבובים וחרקים, אין צידתו אסורה אלא מדרבנן; ואף אם במקרה הוא נצוד לצורך שימוש בו. ואף שבני אדם רגילים לצוד חרקים כדי שלא יזיקו או לא יפריעו, אין הם נחשבים לדבר שיש במינו נצוד, כיון שאין מטרת הצידה כדי להשתמש בהם.
ויש שכתב בטעם הדבר, שעיקרה של מלאכת צידה הוא כבישת בעל החיים תחת ידו של האדם, וכאשר הדבר לא נעשה לשם שימוש בבעל החיים, אין לכבישתו תחת ידי האדם כל משמעות, ולכן אינה אסורה מדאורייתא.
[שו"ע שטז, ג, ומשנ"ב יב-יג; ביאורים ומוספים דרשו, 14 ו־21]
האם יש איסור צידה באדם?
יש מהאחרונים שכתב שאיסור מלאכת צידה אמוּר גם באדם, ולדעתו הפורס רשת ומעלה בה אדם הטובע בים, עובר על איסור צידה; ואם כי בישראל הותר הדבר משום פיקוח נפש, אם עושה כן לגוי עובר על איסור צידה. ויש אומרים שבאדם הטובע אין מושג של מלאכת צידה כלל, כיון שרצונו שיצילוהו ויעלוהו, והרי זה ההיפך הגמור ממלאכת צידה; וכמו כן, יתכן שכיון שאין ביכולתו לעלות מהמים הרי כבר נשללה ממנו חירותו, ונחשב כנצוד ועומד.
ומדברי הפוסקים שהתירו במקרים מסוימים לכלוא אדם בשבת – וכגון בעל המעגן את אשתו ונמצא בשבת, שמותר לכולאו במקום סגור עד לצאת השבת, שאז יוכלו לכפותו לגרשהּ – נראה שאין איסור צידה באדם. ויש אומרים שדברים אלו אמורים באדם הנמצא תמיד בחברת בני אדם, אבל בשוטה הבורח מחברת בני אדם יתכן שיש בו איסור צידה.
[ביאורים ומוספים דרשו שטז, 14]
מהו 'ספק פסיק רישא לשעבר'?
מותר לעשות בשבת פעולה המותרת גם כאשר יתכן שאגב כך תֵּעשה מלאכה אסורה, משום שאין כוונת העושה למלאכה. אולם, אם הפעולה המותרת כרוכה בהכרח במלאכה האסורה, הרי זה נחשב שכוונתו גם למלאכה זו, ואסור לעשות את הפעולה; ואיסור זה מכונֶה 'פסיק רישא'.
ההיתר של אינו מתכוון כאשר אין בדבר פסיק רישא, נאמר באופן שהאדם עושה מעשה מסוים של היתר, ומתכוון למעשה זה בלבד, אלא שקיים ספק האם מעשה זה כרוך בהכרח במלאכה הנעשית מאליה יחד עמו, וכגון שגורר ספסל על גבי הקרקע, וספק אם הספסל יחרוץ חריץ באדמה, האסור משום מלאכת 'חורש'.
ויש מהאחרונים שכתב שהיתר זה נאמר גם באופן שאדם מתכוון לעשות מעשה מסוים, והספק הוא על מעשה זה עצמו האם הוא מעשה של מלאכה, או של היתר; וכגון שסוגר ארון שיתכן שיש בתוכו זבובים, אשר אם אכן יש בו זבובים, הריהו בא לעשות מעשה גמור של מלאכה. ספק זה מכונֶה בפוסקים 'ספק פסיק רישא לשעבר'.
[שו"ע שטז, ג, משנ"ב טז, וביה"ל ד"ה ולכן; וראה עוד שם, וביה"ל ד"ה ויש; וראה עוד ביאורים ומוספים דרשו, 31]