יום ראשון כ' בתמוז תש"פ
באיזה אופן אין איסור מוקצה ביום טוב בבעלי חיים המיועדים לאכילה?
לדעת השולחן ערוך, בעלי חיים המיועדים לאכילה, והם במצב של 'ניצודים ועומדים', כך שאין בהם איסור מלאכת 'צידה' – אם הם ממוקמים בתוך העיר, או בקירבת מקום לעיר, בטווח של לא יותר משבעים אמה וארבעה טפחים (כ־33-40 מטר, לשיטות השונות), והמקום שבו הם נמצאים שמור, דהיינו שאין בעלי החיים יכולים לצאת ממנו – אינם מוקצה ביום טוב, ומותר לשוחטם ולאוכלם. אך אם המקום אינו שמור, שהוא רחוק מהעיר, או שנולדו בסמוך ליום טוב וטרם נודע על קיומם – הרי הם מוקצה, ואסור לשוחטם ביום טוב. וראה במקורות בנוגע לדעת הרמ"א.
[שו"ע תצז, ח, משנ"ב כא, כב, כג, כד ו־ל, ושעה"צ מג; וראה שעה"צ נא; וראה ביאורים ומוספים דרשו, 36]
מדוע חל איסור מוקצה ביום טוב על בעלי חיים המיועדים לאכילה ונמצאים במרחק מן העיר?
בהמשך לאמוּר: הטעם לאיסור 'מוקצה' בבעלי חיים הנמצאים במרחק מן העיר – משום שבעלי חיים אלו אינם 'עומדים' בזכרונו של האדם, ואין להניח שבכוונתו להשתמש בהם ביום טוב. וכל שכן בבעלי חיים שלא ידוע לו על קיומם, שבוודאי אין כוונתו להשתמש בהם ביום טוב.
וכמו כן, בעלי חיים הנמצאים במקום בלתי שמור, כגון מכלאה שגדרותיה פרוצות, או שמדובר בעופות שיש באפשרותם לפרוח מעט ולהתרחק ממקום הימצאם – אין האדם 'סומך' על כך שיימצאו במקומם, וממילא אין בדעתו להשתמש בהם ביום טוב.
[שו"ע תצז, ח, משנ"ב כא, כב, כג, כד ו־ל, ושעה"צ מא ו־מג]
כיצד ניתן לייעד בעלי חיים שהם מוקצה לשחיטה יום טוב?
בעלי חיים שיש בהם איסור מוקצה (ראה לעיל), ניתן לייעדם מראש לשחיטה ביום טוב, אולם, אין די בייעוד כללי של קבוצת בעלי חיים, כגון באמירה: "ממקום זה אקח עופות לשחיטה ביום טוב", אלא יש צורך בייעוד של כל אחד מהם.
וניתן לייעד בעלי חיים רק בהתאם לכמוּת הפרטים שיתכן כי יזדקק להם ביום טוב; ולדוגמה, אם בוודאי לא יזדקק ליותר משלושה פרטים, אין באפשרותו לזמן יותר משלושה.
וייעוד זה של בעלי החיים, ניתן לבצעו הן בדיבור והן במחשבה, וכאשר מייעד פרטים מסוימים, יש להכירם היטב בטביעת עין וכדומה, באופן שלא יתחלפו באחרים.
[שו"ע תצז, י-יא, משנ"ב לא, ושעה"צ נג; וראה ביאורים ומוספים דרשו, 39]