הרב ישראל ליוש
"וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים: וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק… וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ: וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת… וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה: וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת… וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב ה' לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ:" (כו יט-כב)
התורה מאריכה בסיפור שלושת הבארות, כותב הרמב"ן, לא עבור הסיפור עצמו, ולא משום שיש בזה כבוד גדול ליצחק, אלא היא באה לרמוז על שלושת בתי המקדש, הראשונים שנחרבו והשלישי שיבנה בב"א:
"'וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים' ירמוז לזה, כמו שאמר הפסוק (ירמיהו יז יג) 'מקור מים חיים את ה".
הבאר הראשונה נקראת 'עשק', והוא רומז לבית ראשון שנחרב מפני שהתעסקו שם במחלוקות ובמלחמות עד שנחרב. הבאר השניה נקראת 'שטנה', שם קשה מ'עשק', והוא רומז לשטנה שכתבו בתחילת ימי מלכות אחשוורוש על יושבי יהודה וירושלים, וכל ימיו היו לנו לשטנה עד שהחריבוהו וגלו ממנו גלות רעה.
והבאר השלישית נקראת 'רחובות', ע"ש הבית השלישי שעתיד להיבנות במהרה בימינו, והוא יעשה בלא ריב ומצה, וה' ירחיב את גבולנו, כמו שנאמר (דברים יט ח) 'ואם ירחיב ה' אלקיך את גבולך כאשר דבר…'".
הכלי יקר מוסיף ביאור ונופך לביאורו של הרמב"ן, ואומר שסיבת חורבן בית ראשון, המריבה בין רועי ישראל, מלבד שהיא רמוזה בשם הבאר 'עשק', היא גם רמוזה בפסוק "ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק".
לעומת זאת סיבת חורבן בית שני, לא היתה בגלל מריבה והתעסקות על ענין זה או אחר, "אלא היא היתה 'שנאת חינם', בלא שיהיה לאחד עסק עם חברו, לכך לא הזכירו בבאר הזו את מריבת הרועים, וע"כ נקראת הבאר הזאת 'שטנה', כי השטן היה מרקד ביניהם להכשילם זה בזה בלא טעם וסיבה.
ועל הבאר השלישית הרומזת לבית המקדש השלישי נאמר 'לא רבו עליה', כי בית המקדש השלישי יבנה ע"י מלך המשיח, ושמה נקראת 'רחובות', כי בזמן שלום, אע"פ שפרינו ורבינו בארץ, מעולם לא אמר אדם צר לי המקום".
פנינה נאה מוסיף הגאון רבי דב לנדו שליט"א, ראש ישיבת סלבודקא, [מובא בספר 'ושלל לא יחסר'] שע"כ בבאר השלישית כתוב 'ויחפור' בלשון יחיד, ולא כפי שנאמר בשתי הבארות הקודמות 'ויחפרו' בלשון רבים, משום שבית המקדש השלישי יבנה במהרה בימינו ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו, והוא יעמוד לעד ולעולמי עולמים.
***
בדירתו של המהרי"ל דיסקין זי"ע בירושלים, היה חלון הצופה מזרחה אל כיוון מקום המקדש. כל הלילות היה רבי יהושע ליב יושב והוגה בתורה. מעולם לא נשכב לישון על מיטה, הוא היה מתנמנם על הכיסא תוך כדי הלימוד, ושעתיים לפני שהפציע הבוקר היה קם, נוטל את ידיו ופונה לחלון הצופה למקום המקדש ונאנח: "גם הלילה לא נבנה בית המקדש… גם הלילה הוא לא ירד מן השמים…".
והיה המהרי"ל אומר: "כיצד נקיים מצוות בניית בית המקדש השלישי, אם הוא ירד בנוי מן השמים?"
ויישב: "הרי כשנחרב בית המקדש השני, שעריו שקעו באדמה, כמו שנאמר 'טבעו בארץ שעריה'. לעתיד לבוא הם יעלו מן האדמה ויקבעו במקום, בבית המקדש השלישי. ואנחנו, עם ישראל, ע"י נעילת השערים נעשה חזקה בכל הבנין, כפי שמבואר בגמרא שנעילת השער הווי חזקה"…
עפי"ז ביאר רבי יהושע לייב את שאנו אומרים בתפילת המועדים: "בנה ביתך כבתחילה… והראנו בבניינו ושמחנו בתיקונו", כי אכן אנו רק נראה בבניינו ולא נבנה אותו, אך אל לנו להצטער על כך, כי נשמח בתיקונו, בהתקנת השערים שיעלו מן האדמה ובנעילתם, ועי"ז נקיים חזקה בכל הבניין.
***
ואם במהרי"ל דיסקין עסקינן ובציפייה לגאולה, נספר על הלימוד שלמד ה'חפץ חיים' זי"ע מהסיפור הבא:
היה זה כאשר המהרי"ל דיסקין עזב את בריסק ועלה לירושלים, ובני העיר נותרו ללא רב ומנהיג. הם עלו למעונו של מרן ה'בית הלוי' זי"ע והגישו לו כתב רבנות ואמרו לו: "כבוד הרב הוא היחיד שיכול למלא את מקומו של רבי יהושע ליב…!"
אך ה'בית הלוי' סירב, ושני נימוקים היו לו, האחד: "אני תלמידו של המהרי"ל דיסקין, ואיך אמלא את מקומו, אינני ראוי לכך!", והשני: "די היו לי צרותי מעשירי סלוצק, הרי בגללם נאלצתי לפרוש מתפקיד הרבנות שם!".
ראו טובי העיר בריסק שמשימתם כשלה, ועמדו לעזוב את בית הרב, אלא שאז זעק אחד מהם ואמר: "עשרים וחמשה אלף יהודים ממתינים לבואו של הרב!!"…
"אכן כך?" – קרא ה'בית הלוי', וביקש מבני הבית להביא לו את המעיל ואמר: "אי אפשר לתת לציבור כה גדול להמתין לרב ומנהיג!"…
וע"כ היה ה'חפץ חיים' מעורר: "אם ה'בית הלוי' שינה את דעתו, בעבור עשרים וחמשה אלף יהודים שכה ציפו לו, המשיח ודאי היה משנה את דעתו והיה ממהר לבוא, לו היה יודע שאנו באמת מצפים לו, כנראה שאנחנו לא מספיק מצפים לבואו, וע"כ הוא מתמהמה… אם נחכה לו באמת, הוא יבוא במהרה בימינו, אמן!"