יום רביעי ב' בתמוז תש"פ
באֵילו ימים בתקופת ספירת העומר מתו תלמידי רבי עקיבא?
לחישוב הימים שבהם נוהגים את מנהגי האבילות על תלמידי רבי עקיבא, בתקופת ספירת העומר, קיימות שתי שיטות עיקריות: לפי שיטה אחת, מיתתם של תלמידי רבי עקיבא החל ביום הראשון של ספירת העומר, ונמשכה עד ל"ג בעומר, לדעת הרמ"א, או עד ל"ד בעומר, לדעת השולחן ערוך; ובימים אלו עצמם, נוהגים את מנהגי האבילות.
ולפי שיטה אחרת – תלמידי רבי עקיבא מתו במשך שלושים ושלושה ימים שהתפרסו על פני כל תקופת הספירה, ולא ברצף אחד; וכנגד ימים אלו נוהגים מנהגי אבילות במשך שלושים ושלושה ימים נבחרים בתקופת ספירת העומר, כאשר פיזור הימים על פני התקופה, שונה ממנהג למנהג.
ויש שנהגו לחומרא את מנהגי האבילות במשך כל תקופת הספירה, למעֵט ימים בודדים. וראה עוד במקורות.
[שו"ע תצג, ג, משנ"ב יד-טו, שעה"צ יג, וביה"ל ד"ה יש; ביאורים ומוספים דרשו, 31 ו־33; וראה שם, 30]
מהי סיבת השמחה בל"ג בעומר?
לדעת הרמ"א, בל"ג בעומר "מרבים קצת שמחה", ואין אומרים בו תחנון, משום שבאותו יום פסקה מיתתם של תלמידי רבי עקיבא. סיבה זו מתאימה לשיטה שאכן תלמידי רבי עקיבא מתו במשך שלושים ושלושה הימים הראשונים של ספירת העומר, ראה לעיל; אך אף לשיטה שמיתתם נמשכה לאורך כל ימי ספירת העומר – קבעו דווקא ביום ל"ג בעומר ליום שמחה, כסימן לכך שמיתתם נפסקה לאחר ל"ג (= 33) הימים שבהם מתו.
ויש שכתבו שהסיבה לשמחה בל"ג בעומר היא משום שיום זה הוא יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי, שמסיבות שונות ראוי לשמוח בו; ועוד, שזהו היום שבו יצא רשב"י מהמערה שבה התחבא במשך שלוש עשרה שנה. וכידוע, נהגו לעלות ביום זה לציונו שבהר מירון, להעתיר בתפילה ולהדליק נרות, וכו'.
[ביה"ל תצג, ג, ד"ה יש; ביאורים ומוספים דרשו, 32; וראה אנצ"ת ע' ל"ג בעומר]
עד מתי אין לעשות מלאכה בלילות ספירת העומר?
מנהג ישראל כבר מימות הגאונים, שלא לעשות מלאכה בימי ספירת העומר משקיעת החמה ואילך; ורב האי גאון כתב שני טעמים לדבר:
האחד – שבזמן זה ביממה קברו את תלמידי רבי עקיבא שמתו בימי ספירת העומר, והמון העם היה בטל ממלאכתו בשעת הלווייתם וקבורתם, וכזכר לכך נקבע מנהג זה; ולפי זה, אין צורך להמנע ממלאכה עד חלוף הזמן של 'כדי קבורה'.
והשני – לגבי ספירת העומר נאמר בתורה "שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה", והמילה 'שבתות', היא מלשון שביתה ממלאכה, ורמז יש בדבר, להימנע מעשיית מלאכה עד לאחר ספירת העומר; ולפי טעם זה, די בהימנעות ממלאכה עד לאחר קיום מצוַת הספירה.
ובימינו, במקומות רבים לא נהגו להימנע מעשיית מלאכה, מטעמים שונים, ראה במקורות.
[שו"ע תצג, ד, משנ"ב יח-יט, ושעה"צ טז; וראה ביאורים ומוספים דרשו, 34; וראה עוד חק יעקב יב, וכה"ח יב]