לפני שנים רבות ראיתי בספר 'ארחות צדיקים' משפט חריף מאוד: 'הכעסן – אינו רחוק מן המשוגעים'. ברגע הראשון (וגם ברגע השני…) זה היה נראה לי 'מוגזם' משהו. מה? האמנם עד כדי כך?
לאט לאט נחשפתי להתנהגויות של כעסנים, והבנתי שהדברים כפשוטם. בהמשך נוכחתי לדעת שהכלל הזה כבר הוכח, מאז ומקדם, ובשורות הבאות אני מבקש לשתף אתכם, קוראים נכבדים, בכך.
בין מושל הכפר ובין שכנו פרצה מחלוקת. הריב החל על דברים של מה בכך, והסתבך עד למלחמה גלויה וקולנית.
באחד העימותים הקשים איים האיש על ראש הכפר כי ילך להעיד בפני השלטונות על מעשים לא חוקיים שעשה המושל בתוקף תפקידו, ובעיקר על ניצול מעמדו לצורך שחרור כמה מבני הכפר מגיוס צבאי בשיטות בלתי כשרות.
כאשר סיפר זאת לאשתו ניסתה להניא אותו מכך וטענה בפניו: 'הלא בכך תכרה בור לעצמך ולמשפחתך, שכן המושל שיחרר בדרך זו גם את בנינו מגיוס. אם תסגירהו לשלטונות המדינה, נסבול גם אנו מכך ויאסרו גם את בנינו – ומה תרוויח?!'
הבעל הזועם לא הסכית לדבריה והשיב לה ברוב כעסו: 'הכל כדאי! כדאי לאסור אותך! לאסור גם אותי! וגם את בנינו! ובלבד שאוריד את זה מגדולתו!'
נו, אז אכן 'הכעסן – אינו רחוק מן המשוגעים'.
שוטר-תנועה עצר נהג והתכונן להנחית עליו דו"ח תנועה.
הנהג היה מאוד מתוסכל.
לצידו ברכב ישב הגאון רבי מרדכי דרוק זצ"ל, אשר ניסה להרגיע את הנהג בעזרת מרגלית שהיתה שגורה בפיו: 'האלץ מאכט בורא-עוילם!' (-את הכל עושה בורא עולם!) "האלץ מאכט בורא-עוילם!"
שמע אותם השוטר מתלחשים עליו 'באידיש' וראה בכך משום 'פגיעה בעובד ציבור' [חוק העונשין, התשל"ז-1977 סעיף 288…]
'מה דיברתם?' צרח השוטר בכעס.
הנהג, שבלאו הכי חשש מתוצאות הדו"ח, הסביר לו בנועם: 'הוא אמר לי שאת הכל עושה הקדוש ברוך הוא – הוא זה שהחליט שמגיע לי דו"ח!'
פניו של השוטר הכעסן התמלאו באדום, והוא צרח בגרון ניחר:
'אני זה שנותן!'
'אני מחליט פה!'
וכדי להוכיח זאת גירש אותו בלי דו"ח…
נו, 'הכעסן – אינו רחוק מן המשוגעים'..
אסיים בסיפור שמהווה עצה נפלאה להתגבר על מידת הכעס:
'אני לא מסוגל!' התאונן חסיד בפני רבו. מידת הכעס שולטת עלי ואינני מוצא לעצמי עצה.
'תמתין בבקשה בחוץ אולי בינתיים יזמנו לי משמים עצה טובה עבורך'.
עודו ממתין והוא שומע את הרבי ממתיק סוד עם הגבאי: 'לך תנסה אותו במידת הכעס!'
ואכן, לא חלפו כמה דקות ולגבאי 'נשפכה' צלחת סלט ירקות הישר מעל ראשו של החסיד.
בימים כתיקונם היה עושה מהגבאי סלט ירקות, אבל כאן, הוא הרי שמע את לחישת הרבי לנסות אותו…
הגבאי בקושי התנצל, וחזר למקום עם כוס תה. גם הוא נשפך עליו 'בטעות'…
התאונות המשיכו להתרחש בקצב, ובעודו אבל וחפוי ראש נקרא אל הרבי.
'נו?!' התפלא הרבי, 'אתה שולט היטב במידת הכעס! מה הגבאי לא עולל לך, ואתה כלל לא יצאת מכליך!'
רבי – הודה החסיד – שמעתי את הלחישה. שמעתי שכל מה שאירע לי 'נשלח' אליי על ידי הרבי כדי לנסות אותי, אז הכיצד אכעס?!…
זו בדיוק העצה! – סיכם הרבי – תזכור תמיד שכל מה שמתרחש 'נשלח' אליך ע"י הבורא יתברך כדי לנסות אותך, אז הכיצד תכעס?!
וזה, בעצם מונח באותו משפט קצר שהושמע באוזני הנהג מהסיפור הקודם: 'האלץ מאכט בורא-עוילם!'
(עלון 'איש לרעהו')