היום נעסוק בנושא: הכריעות בתפילת 'שמונה עשרה'
יום רביעי כ"ז באדר ב' תשע"ו
מדוע לא תיקנו חכמים לכרוע בכל ברכה בתפילת 'שמונה עשרה', ומדוע אסור לעשות זאת?
חכמינו ז"ל תיקנו לכרוע בתפילת 'שמונה עשרה' בתחילת ברכת 'אבות' וברכת 'מודים', ובסופן. ולא תיקנו לכרוע בתחילת ובסוף כל ברכה, כיון שלא רצו להכביד על המתפללים. ואחר שתיקנו לכרוע במקומות הנ"ל, חששו חכמים שאם יתירו להוסיף על הכריעות, יבואו לומר שכל אדם רשאי לנהוג בעניָן זה כחפצו, ועלולים לבטל אף את הכריעות שתיקנו, ועל כן אסרו להוסיף על הכריעות בתחילת ברכה או בסופה. ויש אומרים שבכל ברכה שהיא - דהיינו אף שלא בתפילת העמידה - אסור לכרוע בתחילה או בסוף. ויש שנהגו שהעולה לתורה כורע בתחילת הברכה. [סעיף א, ס"ק א-ב, וביה"ל ד"ה בסוף; ביאורים ומוספים דרשו, 5-6]
הסדר המדויק של הכריעה - מתי לקפל את הברכיים, כמה להתכופף, ומתי להזדקף?
סדר הכריעה באמירת "ברוך אתה ה'" הוא כך: בעת אמירת 'ברוך' יש לקפל את הברכיים, ובעת אמירת 'אתה' יש לכופף את כל הגוף במהירות, עד שיבלטו חיבורי החוליות שבגב, וכן לכופף את הראש כלפי מטה, אך אין לכופף את הגוף והראש יותר מדי עד שהפה יהיה כנגד חגורת המותניים. ובעת אמירת שם ה' יש לזקוף את הראש תחילה, ולאחר מכן את כל הגוף, באיטיות. ההזדקפות בעת אמירת שם ה' היא על פי הכתוב: "ה' זוקף כפופים"; ונחלקו הראשונים אם יש להזדקף לפני אמירת ה', או תוך כדי אמירתו. [סעיף ד-ז וס"ק י, יב ו־יג; ביאורים ומוספים דרשו, 16]
איזה מנהג מתיר המשנה ברורה על פי פסוק בספר דברי הימים?
כאמור, אסור להוסיף על הכריעות שתיקנו חכמים, ויש שהקשה שאם כן מדוע כורעים בעת אמירת 'ברכו' ובעת עניית 'ברוך ד' המבורך'? המשנה ברורה אינו משיב על עצם השאלה, אך כותב כי יש למנהג זה סמך מהכתוב בדברי הימים: "וַיֹּאמֶר דָּוִיד לְכָל הַקָּהָל בָּרְכוּ נָא אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם וַיְבָרֲכוּ כָל הַקָּהָל לַה'... וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַה' וְלַמֶּלֶךְ", ומסיים ש'מנהג ישראל - תורה'. ויש ששואל על כך - הלא מאורע זה היה לפני שתיקנו חכמים שלא להוסיף על הכריעות? ומשיב - שכוונת המשנה ברורה היא שכיון שהדבר מפורש במקרא להיתר, אינו נכלל באיסור שאסרו חכמים להוסיף על הכריעות. [ביה"ל ד"ה הכורע; ביאורים ומוספים דרשו, 14]