בזמנו של הגאון רבי חיים מוולוזין זצ"ל, אשר בימים אלו מציינים מאתיים שנה לפטירתו ביום י"ד סיון תקפ"א, חי יהודי בשם ר' משה סולובייציק. ר' משה היה עשיר גדול, הוא התעסק במסחר של עצים לבנייה, לנגרות ולהסקה. בבעלותו היו יערות עד, משם היה קוצץ את העצים אותם היו מוכר ומייצא למדינות רבות. ר' משה היה ידוע בעשירותו המופלגת, ועוד יותר מכך היה ידוע כגומל חסדים טובים, כאיש צדקה וחסד, כי ידו הנדיבה הייתה פתוחה לעזור ולסייע לכל דל ולכל נצרך. ר' משה היה ראש וראשון לכל דבר שבקדושה, ותמך בלומדי תורה וברבנים. ויהי היום, ר' משה פשט את הרגל וכל עושרו הגדול הלך לפתע לטמיון. כמה החלטות עסקיות שגויות שקיבל ר' משה הביאו אותו לצאת נקי מנכסיו, והוא נשאר ללא רכוש. מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. והדבר היה לפלא גדול ולשיחת היום. הרי כולם הכירו בצדקתו וביושר לבבו, בנדיבותו הרבה ובמעשי צדקותיו המרובים, והנה אסון שכזה, טרגדיה גדולה בה הוא מאבד את כל רכושו.
בפקודת רבי חיים מוולוזין הושיבו בית דין מיוחד על מנת לבדוק את כל עסקיו של ר' משה בכדי לחפש ולמצוא את הסיבה לנפילתו הפתאומית. הרבנים הדיינים בדקו את כל עסקיו המסועפים של ר' משה, עברו על כל ספרי החשבונות, וניסו למצוא את הסיבה האמיתית לקריסת העסקים. לאחר בירורים מדוקדקים הגיעו הדיינים לכלל מסקנה ברורה שלא היה שום דופי בניהול הענינים.
הסברא היחידה שהעלו על סיבת הירידה מנכסיו של ר' משה היתה 'חטא' אחד שנכשל בו, מה שעבר על דברי חכמים שתקנו באושא 'המבזבז אל יבזבז יותר מחומש' ואילו ר' משה חילק מכספו ביד נדיבה ופיזר ממונו לכל פושט יד ולכל נזקק ונצרך. רבי חיים שמע את המסקנה הזו ודחה אותה לחלוטין, באומרו כי לא יתכן שעל דבר זה נענש ר' משה בעונש חמור כזה. האם על נתינת צדקה ייענש אדם ויפסיד את כל רכושו?!
בתוך כך, הואיל ורבי משה יצא נקי מנכסיו ונשאר פנוי מעסקיו, הוא קיבל החלטה איתנה להקדיש את זמנו ללימוד תורה. הוא פנה אל עבר בית המדרש והחל ללמוד במרץ רב ובעיון גדול. את כל כוחותיו העצומים שהשקיע עד כה בעסקיו המסועפים, היה משקיע בתורה ובעיונה. חיש מהר נתגלה כבעל כשרון ועשה חיל בלימודו, עלה ונתעלה עד שנחשב בין טובי הלומדים. כחלוף כמה שנים כבר יצא שמו כמי שכוחו גדול גם באסוקי שמעתא אליבא דהלכתא ובהוראת דבר ה' זו הלכה והוא נתקבל להיות מורה הוראה בקהילת קובנא. גם את בניו הוליך עמו לבית המדרש עד שיצא שמעם כגדולים בתורה.
בנו, רבי יוסף, זכה להכנס אל הקודש פנימה ונעשה חתנו של רבי חיים מוולוזין. יצוין כי רבי חיים מוולוזין עוד הספיק לראות דור רביעי במשפחה זו, את הגאון רבי יוסף דוב סולובייציק זצ"ל, בעל 'בית הלוי', שבהיותו ילד צעיר כבר הראה את כוחו הגדול בתורה בפני זקנו מוולוזין.
כעבור כמה שנים אמר רבי חיים מוולוזין: עכשיו אני מבין את פשר נפילתו הכלכלית של רבי משה, דבר שהיינו מתחבטים בו עידן ועידנים. כפי הנראה רצו ליתן לו משמים שושלת מפוארת של תלמידי חכמים, כשכר גדול של הצדקה שפיזר, אלא שמבית עשירים לא יתכן שתצא שושלת כזו, לפיכך נטלו ממנו את העשירות, כדי שילמד תורה מתוך הדחק, ורק כך היו יכולים לזכות אותו בדורות של תלמידי חכמים מופלגים ('אבי הישיבות' עמוד 169).
על הפסוק (במדבר א ח): 'לְיִשָּׂשכָר נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר', פותח רבינו האור החיים הקדוש ומסביר, שהקדימו את שבט יששכר "לצד היותו בן תורה", ולאחר מכן הוא מסביר שבשמו של נשיא שבט יששכר מרומז אופן קניית התורה: אמצעות קניינה – 'בן צוער' שאין התורה נקנית אלא על ידי יסורין, כך היא דרכה של תורה (גיטין נז.) אדם כי ימות באהל, ומסיים רבינו, שאכן נתנאל בן צוער זכה להיות נשיא שבט יששכר מפני זה שקנה את התורה מתוך צער: כי לצד המפעל הרשום בשמו שהיה בו זכה להיות נשיא לבני יששכר יודעי בינה לעתים.