באחת השנים לפני פסח, פגש אותי יהודי והציע לי: "מוכרים כעת מיץ ענבים מיוחד, כשר למהדרין. המחיר – פחות מחצי מחיר. כיון שבפסח זקוקים לשפע מיץ ענבים ויין, רצוני להציע לך לקנות".
"אבל רגע אחד" – התעניינתי, "מדוע המחיר זול כל כך? וכי זה מסובסד?"
"לא, לא. זה המחיר" – השיב המוכר.
"היתכן, איך אפשר לעשות כאלו מחירים? הרי אתם יוצאים עם הפסדים!"
"אנו מערבים מעט מים במיץ הענבים, אבל כמובן, רק כשיעור המותר לברכת בורא פרי הגפן, יש על כך משגיחים אברכים יראי שמים, וכיון שזה מעורב במעט מים המחיר נמוך, אבל כאמור, הכל נעשה במומחיות וכהלכה".
"מוחל טובות. אינני זקוק למיץ ענבים כזה".
"לא, אני אומר לך, אני מבטיח לך, זה יין ביתי, ואברכים עומדים בת היצור".
"כן, כן, הכל אמת, תצליחו ותרויחו, אבל אישית, אינני מעונין לקנות".
"אז במה אתה כן מעונין?"
"אני מעונין במיץ ענבים סחוט, ללא שום תערובת, מאה אחוז. נכון שאתם מדקדקים שמכסת המים לא תעבור את השיעור המותר לפי מה שהרב שלכם אמר לכם, אבל אני רוצה ריינע מיץ ענבים..."
"ואתה מוכן לשלם על כך מחיר כפול ומכופל?"
"כן, ודאי". התנצלתי, "המיץ ענבים שלכם מסתמא הוא מיץ מצוין ויהיו לו רוכשים רבים, אבל אני אוהב רק מאה אחוז של מיץ".
כנראה שהוא הרגיש מעט נעלב, ואז רצה להקניטני ושאל אותי שאלה חשובה: "אם ככה מדוע אינך מקפיד על השחרית שלך, שתהיה 'ריינע תפילה' – תפילה נקיה במאת האחוזים?... מדוע בתפילה אתה מערבב דברים נוספים, ובתפילה התערובת לא מפריע לך?!"...
השאלה הזו של מוכר היין נחקקה במוחי, כהתעוררות מאז ולתמיד.
ובאמת זו עבודה לא קלה, להתפלל נקי. זו "עבודה שבלב".
(יחי ראובן ויקרא)
לא נמצאו פוסטים