"לך נא ראה את שלום אחיך" (לז יד)
צוות 'לקראת שבת'
אחת מדמויות ההוד של עולם הישיבות, היתה דמותו של הגאון הצדיק רבי משה אהרן שטרן זצ"ל, משגיח דישיבת קמניץ, ואביו של הגאון רבי מיכל שטרן שליט"א, רב שכונת 'עזרת תורה' בירושלים.
באחרונה התגלגל לידינו חומר שכתב אחד מתלמידי ישיבת קמניץ, לפני כ-25 שנה. התלמיד היה דבוק במשגיח הגה"צ זצ"ל, הקליט את השיחות ולאחר מכן תמלל אותן.
באחת השיחות, עוסק המשגיח זצ"ל בעניין של 'קיר נטוי', ומה שאמרו חז"ל שאסור לאדם להכניס את עצמו למקום סכנה כידוע, כי השטן מקטרג בשעת סכנה, וגם אם נעשה לאדם נס והוא ניצול מפני הסכנה, הרי מנקים לו מזכויותיו בעבור זה, ולכן יש להתרחק מקיר נטוי ולא לעבור תחתיו.
בדבריו מרחיב המשגיח זצ"ל את הנושא הזה של 'קיר נטוי', גם לעניינים רוחניים, ומעלה על נס את הצורך להתרחק מכל חשש של ניסיון, ולא להתגרות ביצר חלילה ולהביא את עצמנו לידי ניסיון.
"זה היה לפני יותר מארבעים שנה", סיפר המשגיח באותה שיחה שכאמור נמסרה לפני כ-25 שנה. "באותה העת עוד התגוררתי בשכונת 'זכרון משה', ברחוב יצחק נחום לוי, היורד מרחוב דוד ילין, עד בית הכנסת של 'זכרון משה'.
"כשרציתי לצעוד מביתי לכיוון שכונת 'מאה שערים', היו לי שתי אופציות: יכולתי ללכת מסביב בדרך המלך ברחובות המרכזיים, אבל היתה לי גם אפשרות לקצר את דרכי על ידי הילוך בסמטאות, לעבור דרך רחוב שטראוס, לרחוב 'חיי אדם' ולהיכנס ל'מאה שערים'. כמובן שאם יש דרך קצרה, הלכתי בדרך הקצרה.
"באחת הפעמים, צעדו לפני ילד וילדה – מסתמא אח ואחות. הילד היה נראה לי ילד בגיל חמש והילדה היתה ילדה קטנה, אולי בת שלוש וחצי. האמא אמרה לילד 'שמור עליה, תפוס אותה ביד, כדי שהיא לא תברח חלילה לכביש'.
"כך צעדו האח והאחות יחד, ואני אחריהם במרחק של חמישה מטרים בערך. כשהם הגיעו לסוף רחוב ישעיהו והיו צריכים לעבור לצד השני, הילד לקח את אחותו באלכסון ועשה איתה עיקוף, במקום לצעוד ישר.
"ואז שמעתי את הילדה: 'דוד'קה', היא אמרה לילד שלקח אותה, 'למה אנחנו הולכים מכאן? יכולנו ללכת ישר!'
"אמר לה הילד תשובה שנחרטה בי בעומק הלב. 'שמה יש את הבניין הזה', אמר והצביע על 'בית אדיסון' הידוע לשמצה, שסביבו התנהלו מערכות כבדות על קדושת ירושלים. 'יש שם תמונות לא יפות. אנחנו לא מתקרבים לבניין הזה! אנחנו מתרחקים ממנו!'.
"עמדתי שם נפעם! אלו הם ילדי ירושלים הנודעים בחכמתם! זה ילד שההורים שלו חינכו אותו כראוי. אם יש מקום שהוא רחוק מתורה ויראת שמים, צריכים להתרחק ממנו! לא עוברים על ידו! ילד בגיל חמש, וכבר מוטבעת בו זהירות שלאחרים אין גם בגיל מבוגר הרבה יותר.
"איך אומר המדרש ב'ילקוט' על הפסוקים הראשונים של ספר התהילים? 'אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב ליצים לא ישב'. יש כאן שלוש לשונות הלך, עמד, ישב. אומר ה'ילקוט': אם הלך סופו לעמוד, ואם עמד סופו לישב!
"אם אתה רוצה להיזהר ולהישמר שלא יהיה לך שייכות עם הרשעים, מראש אל תלך בדרכים ההן כי אם הולכים בדרך ההיא סופך לעמוד שם, ואם אתה עומד סופך לישב".
כשהרב מבריסק התלהב
"כשעמדתי שם, ברחוב שטראוס, נזכרתי בדבר נפלא. במשך יותר מ-12 שנים זכיתי להתפלל בליל שבת אצל הרב מבריסק זצ"ל, משנת תש"ז עד להסתלקותו בערב יום הכיפורים תש"כ.
"פעם סיפר שם יהודי מראדין סיפור על החפץ חיים. גם אני שמעתי את הסיפור, אבל אני לא כל כך התרגשתי מהסיפור כמו הרב מבריסק. עליו, על הרב מבריסק, הסיפור הזה השפיע בצורה מיוחדת במינה.
"אותו יהודי סיפר שמרנא החפץ חיים בדרך כלל לא היה צריך לצעוד ברחובות ראדין כי הוא היה גר בחצר של הישיבה, אבל לפעמים היה צריך ללכת למקומות אחרים והוא היה צועד ברחובות העיירה.
"בראדין היתה גם כנסיה, בית יראתם של הנוצרים, אבל מרנא החפץ חיים זיע"א לא היה חושש לעבור על ידה, והיה הולך ברחוב הזה כדרכו בלי שום חשש.
"לימים, באו ה'מתחדשים' היהודים שהרגישו צורך להידמות לגויים ל"ע, והקימו לעצמם 'מועדון' שבו היו מתאספים כל הריקים והפוחזים רח"ל.
"מהיום שהוקם ה'מועדון' הזה, היה מרנא החפץ חיים מאריך את דרכו, אף שהיה צריך להקיף שלושה רחובות בשביל זה, ובלבד שלא לעבור על יד המועדון הזה של הריקים והפוחזים. עבור מרנא החפץ חיים לא היה זה עניין של מה בכך. זמנו היה יקר לו מאוד, הוא הרי מזכיר בעצמו שבכל דקה אפשר לומר 200 מילים של לימוד התורה, ולפי הגר"א ב'שנות אליהו' כל מילה היא מצוות עשה בפני עצמה, השקולה כנגד כל התרי"ג מצוות. למרות כל זאת, מרנא החפץ חיים היה מרחיק כמלוא עיניו מאותו מועדון ועובר מסביב.
"כשהרב מבריסק שמע את הסיפור, הוא רעד בכל גופו, נכנס לביתו והחל ללכת הלוך וחזור בסערת רוחות. בעודו הולך בתוך הבית חזר הרב מבריסק על המעשה הזה ארבעים פעמים, כמו שהגמרא אומרת 'תנא מיניה ארבעין זימנין ודמי ליה כמאן דמנח בכיסיה'. ארבעים פעמים הוא חזר על אותו דבר וזה היה הלשון שלו, תוך כדי שהוא הלך הלוך וחזור: 'דער חפץ חיים, דער קלויסטער איז ער יא פאר ביי געגאנגען, און דער מועדון איז ער נישט פאר ביי געגאנגען! נאך א מאל: דער קלויסטער איז ער יא פאר ביי געגאנגען, און דער מועדון איז ער נישט פאר ביי געגאנגען' (בלשון הקודש: "החפץ חיים, לפני הכנסייה הוא כן עבר, ולפני המועדון הוא לא עבר. פעם נוספת: לפני הכניסה הוא כן עבר ולפני המועדון הוא לא עבר").
"אתם יודעים ממה התפעל ה'בריקסר רב' כל כך? הרב מבריסק הבין שלמה החפץ חיים לא חשש לעבור על יד הכנסייה, כי היה ברור אצלו שאין לו שום שייכות איתה ועם מה שהיא מייצגת ולכן הוא לא חשש שהיא תשפיע עליו. עד כאן זה ברור ופשוט, אבל הרב מבריסק התרגש נורא מזה שהחפץ חיים חשב על עצמו, שהוא עלול להיות מושפע מהמעבר על יד המועדון! הם הרי יהודים, אולי הם ישפיעו עליו לרעה…
"רבותי! כמה פעמים אנחנו עוברים ליד כל מיני מקומות לא ראויים, ואנחנו אומרים לעצמנו שאין שום חשש, אנחנו לא נהיה מושפעים מזה בכלל… אחי ורעי… החפץ חיים, קודש הקודשים, אשר כל דבריו כלשכת הגזית, הוא חשש על עצמו, הוא פחד על הרוחניות שלו שלא תיפגע חלילה אם הוא יעבור ליד המועדון הזה… הדברים מסמרי שיער! אנה אנו באים? איך אנחנו יכולים להישאר שלווים כשיש לידינו 'קיר נטוי' ברוחניות, ואנחנו צועדים לצדו בשלוות נפש, בטוחים בעצמנו שאנחנו יותר חזקים מהחפץ חיים….
"האם גם אנחנו רועדים מפחד כשאנחנו עוברים ליד קיוסק שמוכרים בו דברים לא ראויים? האם גם אנחנו מקיפים את הדרך כדי לא לעבור ליד דוכנים למכירת עיתוני שחץ ותועבה? האם אנחנו מתרחקים מספיק ממקומות שיש בהם פרסומות שיהודי לא יכול לעמוד על ידן? מישהו מאתנו יכול לומר על עצמו שהוא מחוסן יותר ממרנא החפץ חיים זצוק"ל?
"הייתי באחרונה בחוץ לארץ, היה מאוד חם, חום נורא ואיום ורמת הצניעות ברחובות בהתאם. רח"ל. היו פעמים שרציתי להיכנס לקיוסק ולקנות דבר מה כדי לשתות, לאכול אכלנו פעמיים ביום, בבוקר ובערב, אבל לשתות במשך היום רציתי לקנות בקבוק סודה קר. אי אפשר להיכנס לשום קיוסק, מוכרים שם עיתונים, בלית ברירה נכנסתי למסעדות וקניתי סודה במחיר כפול ומכופל, ובלבד שלא אצטרך לעמוד בקיוסקים ובדוכנים הללו. זה ממש לעמוד מתחת לקיר נטוי ברוחניות, מי יכול לסמוך על עצמו ולומר שיש לו מספיק זכויות שהקיר הזה לא ייפול עליו חלילה?"…
למלוך על מקל
ראש ישיבת מיר, הגאון רבי חיים שמולאביץ היה אומר תמיד את הרעיון הבא: כתוב במדרש על הפסוק "וישב שלמה על כסא ה'" ששלמה המלך מלך על העליונים ועל התחתונים. חז"ל מבארים את זה שהוא ידע שיחות מלאכי השרת, והוא יכול היה לתת למלאכי השרת פקודות ולצוות עליהם מה לעשות. מלך על העליונים ועל התחתונים! מדריגה גדולה וחשובה שאי אפשר בכלל להבין אותה…
אבל מקרה קרה? בא אשמדאי וזרק אותו כידוע, וכתוב בגמרא בסנהדרין דף כ', קודם הוא מלך על העליונים ועל התחתונים ואחר כך נהיה מצב שמלך רק על ישראל ובהמשך מלך שלמה רק על ירושלים, הגיע למצב שהוא מלך רק על ביתו ואחר כך היה מצב שמלך רק על מיטתו ולבסוף מלך שלמה רק על מקלו…
שואל רבי חיים שמואלביץ, מיט זיין גאוני'שער חאפ (עם התפיסה הגאונית שלו): מה זה נקרא "מלך על מקלו", איזו מן מלכות זאת, כל אחד שיש לו מקל הוא מלך על מקלו?
אלא מסביר רבי חיים, ששלמה המלך, החכם מכל אדם, ידע את הסוד הזה שאדם שמאבד את מעמדו עלול ליפול לתחתית השאול. צריכים לדעת, גם אם יש לך ירידה, זה לא אומר שאבדה התקווה. היה היה מלך על העליונים והתחתונים, ירד וירד ורד, איבד את השליטה בעליונים ובתחתונים, איבד את השליטה בירושלים, בבית שלו, אבל הוא לא איבד את המלוכה. גם כשנשאר לו רק מקל, הוא נשאר מלך, מלך על מקל, אבל מלך!
זה דבר חשוב שכדאי לזכור, כדי שלא להגיע ל'קיר נטוי' ברוחניות. תמיד לשמור על המעמד, גם אם יש נפילה רח"ל, לא להיכנע ולהתמסר למצב החדש, אלא להחזיק במעמד הקודם ולחזור אליו במהרה.
ולמעשה כל יהודי צריך שיהיה לו מקום כזה, איזה כבוד עצמי שיש לו, שממנו הוא לא נופל גם כשיש לו ירידה ברוחניות חלילה, להחזיק חזק ולשמור בכל הכח שלא לוותר, אפילו אם יש לך רק מקל, אתה עדיין יכול להישאר מלך!
תודתנו לתלמיד המסור שאצר את דברי המשגיח זצ"ל באוצרו במשך כחצי יבול שנים, עד שראו אור. זכות הרבים תלויה בו. (הדברים נכתבו בתרגום מיידיש ללשה"ק, ובשינויי עריכה מתבקשים).