מספר הרב י' פ': זה היה ביום חתונתי. רגע לפני שהובילו אותי תחת החופה, לקחני אבי מורי זצ"ל לצד וביקש לספר לי סיפור, אך לא לפני שהבטחתי שהבטחתי לו שלא אספר זאת לאף אדם, ובפרט שהוא בעצמו בעל המעשה. אחרי שהבטחתי, סיפר את המעשה כדלהלן:
היה זה בשנות הצנע כאשר היה רעב בירושלים ובאותה עת גם היה מצור של צוררי היהודים שהתנכלו אליהם וחסמו את דרכי הגישה לירושלים כך שגם לא היתה אספקת סחורה ומזון. אבי מורי היה אחד מהחלבנים של ירושלים, ולמרות שהיו בידו תלושים לקבלת מזון, מאחר ולא הגיעה אספקה לא היה מה לאכול.
אבי מורי ניצל כל רגע ללימוד התורה וכך גם בבית היה רכון על תלמודו, אמא פנתה אליו ואמרה כי הילדים רעבים מאוד, הוא הרים עיניו מהגמרא הקדושה ואמר לה בחן שתגיד תהילים. אמא הצדקת עשתה כבקשתו אך כעבור זמן אמרה לו שהילדים רעבים ולא נרדמים מרוב רעב!!!
מששמע שלא נרדמים מחמת הרעב, אמר, אם כך אעלה לבית הכנסת לומר תהילים. הוא עלה לקומה מעל הבית, שם היה בית כנסת קטן, ופתח באמירת תהילים בחום וברגש. היה זה כחצות ליל.
כעבור זמן לא רב הגיעו שני אנשים ודפקו אצל אמא בדלת. אמא נבהלה ושאלה מבעד לתריס מי שם ומה הם מחפשים בשעה כה מאוחרת של הלילה, ומחמת החשש שלה הפנתה אותם לבית הכנסת בקומה מעל. הם הגיעו לבית הכנסת וביקשו מאבא להתלוות אליהם, אבא ירד איתם וראה שני ארגזים ענקיים. הם אמרו כי באו למסור משלוח שקרובי משפחה שלחו מחו"ל.
הוא דחף אפוא את שני הארגזים הכבדים לתוך הבית והסתובב להודות להם, אך הם נעלמו כלא היו.
אבא המשיך וסיפר: אותם שני ארגזים היו מלאים בכל טוב, קופסאות שימורים וכל מילי דמיטב, אותם ארגזים הספיקו לזון את המשפחה חודשים רבים!
אבא ניסה למצוא את הקרובים ששלחו את ארגזי המזון, אך אף לא קרוב משפחה אחד מהקרובים ומהרחוקים יותר לא ידעו על מה הוא מדבר…
אבא סיים את הסיפור ואמר: אני מספר לך את הסיפור כדי ללמד אותך דבר אחד: "אם אתה בוטח בה' לא יחסר לך דבר!!! ועכשיו שאתה נכנס לחופה חשוב לי לומר לך זאת, שרק תתחזק בביטחון בה' והוא יתברך יכלכלך!
('טיב הקהילה' פרשת עקב)