"כל המעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו", אומרים חכמינו.
מסרתי הרצאה באופקים. בסמוך למקום ההרצאה אני רואה בסטה, בה מוכרים פלאפל במחיר של 2 ₪. המחיר הזול צד את תשומת ליבי ופניתי לדבר עם הבעלים. "אני רואה שאתה מוכר פלאפל בשני שקלים, אתה מרוויח משהו?".
הוא ענה לי: "אני לא מרוויח שום דבר, אני עושה את זה כדי לשמח ולהשביע את עם ישראל". התרגשתי מהתשובה ואז הוא שאל אותי: "תגיד, אתה הרב זאיד מהסיפורים של הישועות?", הנהנתי בחצי התחמקות וזכיתי מיד בסיפור שלפניכם.
"לפני הרבה שנים", הוא פתח, "אני ואח שלי קיבלנו בירושה דירה גדולה מאוד שהייתה שווה 3 מיליון שקל, בה היינו צריכים להתחלק חצי חצי. מאחר ואח שלי הוא בן תורה לתפארת, אברך ירא שמים בתכלית, לומד רוב היום תורה… לא כמו שאתה רואה אותי ככה יהודי פשוט… חשקה נפשי לוותר לו. אמרתי לו: ’אחי היקר, קח את הדירה לעצמך, תיהנה איתה, זכויות לימוד התורה שלך שוות לי יותר מכל הון שבעולם׳.
"אני עבדתי באותה תקופה בעבודה פשוטה ולא הכנסתי הרבה כסף לכלכלת ביתי. חשבתי מה אפשר לעשות בנידון ועליתי על רעיון. מצאתי מרכז עסקים מצליח שהיה חסר בו דבר אחד: חנות שמוכרים בה אוכל מוכן. הרמתי את הכפפה, הבאתי קראוון ופתחתי בו עסק שמוכר פלאפל עם ביצה בעבודת יד.
"הכל הלך מאוד יפה. כל עורכי הדין והעסקנים ששהו במשרדים באזור היו באים לאכול אצלי ואז עולים בחזרה לעבודה. זו הייתה פרנסה לא רעה ב״ה. ככה עבדתי במשך שלוש וחצי שנים.
"אציין, כי הדוכן אותו פתחתי לא היה ממש חוקי, כך שמידי פעם היה מגיע פקח והייתי נאלץ לומר לו שזה זמני ואני עוד מעט עוזב. בדרך כלל הוא היה מאשר וממשיך הלאה.
"העניין הוא שהחליטו לבנות בשטח בו הנחתי את הקראוון שלי עוד מגדל עסקים. אנשי העסקים באזור שהכירו אותי, אמרו לי ’אל תדאג, לא יוציאו אותך מפה, אנחנו נייצג אותך, יש לך מספיק סיבות לדרוש את המקום, מאחר ואתה כבר שלוש שנים פה ולא פינו אותך׳. אותם עורכי הדין עבדו בשבילי לילות וימים, ובית המשפט חייב את המדינה לפצות אותי בקומה שלמה בבניין העסקים שנבנה. אני כמובן שמחתי מאד.
כל עורכי הדין עורכי דין עבדו בשבילי לילות וימים ובית המשפט חייב את המדינה לפצות אותי בקומה שלמה בבניין העסקים שנבנה. אני כמובן שמחתי מאד.
"הבנין נבנה וקיבלתי את הקומה שלי, שהייתה שווה כמובן הרבה יותר מהדירה של אחי. החלטתי לפתוח בחלק מהקומה בית כנסת ובית מדרש עם שיעורי תורה לכל העסקנים ששוהים באזור. בכל יום מתקיימים בו שיעור תורה ושלוש תפילות. ואם תהית, לבית המדרש קוראים ’הבית מדרש של מאיר והפלאפל…׳.
לא יכולתי שלא לשאול את השאלה המתבקשת: "אם יש לך קומה משלך, מדוע אתה עומד למכור פה פלאפל?".
"יש לי אמנם קומת משרדים שלמה, ובית כנסת אותו אני מקפיד לנקות ולתחזק", ענה לי האיש, "אבל על הפלאפל אני לא מוותר. פעם בשבוע אני מגיע לפה למכור, כדי להזכיר לעצמי מאיפה הגיע לי כל העושר הזה.
"אגב", הוא מספר לי, "שמעתי הרבה הרצאות שלך בהן דיברת על כח הוויתור. והנה לך, אני ויתרתי לאח שלי שהוא בן תורה, ותראה מה זכיתי ומה קיבלתי…".
התשובה שלו בנוגע לפלאפל החסד עוררה אצלי נקודה חשובה שאני מזכיר גם אותה בהרצאות: כל יהודי צריך לדעת "דע מאין באת ולאן אתה הולך", בן אדם צריך להכיר את הדרך שהוא עשה. גם מי שעולה ומתעלה בתורה הקדושה, חייב לזכור את הדרך שהוא עשה ואת הדברים שהיה צריך לעבור כדי להגיע לאן שהגיע.
קוראים יקרים, הבה נאזור כח להתקדם ברוחניות, מבלי לשכוח את הדרך שעשינו ואת הדברים שאולי נראים קטנים, אך הם חשובים וקריטיים!