האם יש עניין בעשיית עירובי תבשילין כאשר אדם לא צריך לבשל מיום טוב לשבת? │ האם אפשר למנות שליח לעירובי תבשילין? │ ובאיזה אופן יכול אדם לסמוך על העירובי תבשילין שהניח 'גדול העיר'? │ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות יום טוב במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ה', סימן תקכ"ז סעיפים ז' – י']
מצוות הנחת עירובי תבשילין
כתב השולחן ערוך, מצוה על כל אדם לערב עירובי תבשילין, מלשון השולחן ערוך משמע, שיש מצוה בעצם עשיית העירובי תבשילין, ואפילו למי שלא רוצה לבשל.
עירובי תבשילין של גדול העיר
עוד אומר השולחן ערוך, מי ששכח או נאנס וכן מי שהניח עירוב והוא נאבד, וכן עם הארץ שאינו יודע לערב, יכול לסמוך על העירוב שעשה גדול העיר, אבל מי שיכול לערב ולא עירב, אלא שרוצה לסמוך על עירובו של גדול העיר, או שבחג השני שכח שוב לערב, נקרא פושע, ואינו יוצא בעירובי תבשילין שעשה גדול העיר, המשנה ברורה מוסיף לבאר, שתקנת חז"ל הייתה, שכל איש מישראל יערב בעצמו עירובי תבשילין, כדי שיזכור שאם אסור לבשל מיום טוב לשבת, כל שכן שאסור לבשל מיום טוב לחול, ולכן, אם בפשיעה הוא לא עירב, הוא לא יוצא ידי חובתו בעירובי תבשילין של גדול העיר, כי חכמים לא מקנים את העירוב למי שיכול לעשות בעצמו, אבל מי שחשב שאפשר לצאת ידי חובת עירוב לכתחילה בעירוב של גדול העיר, יוצא ידי חובה בעירוב של גדול העיר.
מינוי שליח לעירובי תבשילין
אדם יכול לכתחילה למנות שליח שיעשה עבורו עירובי תבשילין, אבל עירוב של גדול שמכין מתבשילו, והוא לא מתייעץ עם אף אחד, ולא מודיע לאף אחד בשעת עשיית העירוב, ורק ביום טוב הוא מודיע לאנשים שהוא עשה עירוב, לכתחילה לא ראוי לצאת בעירוב כזה.
עירובי תבשילין לאדם שאינו מתושבי העיר
גדול העיר שמערב עבור בני העיר, אינו צריך לפרט שהוא עושה את העירוב עבור מישהו מסוים, אלא אומר את הנוסח, 'הרי זה עירוב תבשילין לי ולכל מי שלא עשה עירוב', אבל אדם שנמצא מחוץ לתחום, אינו יוצא ידי חובה בעירוב תבשילין שהניחו, ואפילו אם הוא הניח עירובי תחומין והוא יכול לבוא לכאן, לא יועיל, אלא אם כן מי שהניח את העירוב התנה עליו במפורש, כי מן הסתם, אין דעתו של אדם להקנות עירוב אלא למי שהוא בעיר שלו, או שהוא בתוך תחום אלפיים אמה שלו, ואם אותו אדם שנמצא מחוץ לתחום לא הניח עירובי תחומין, אז אפילו אם מי שעשה עירובי תבשילין עירב גם עבור אותו יהודי, אבל כיוון שהוא לא עשה עירובי תחומין, הוא לא יכול לבוא ולקחת את זה, ממילא העירובי תבשילין לא מועילים עבורו.
ברכה על עירובי תבשילין של תושבי העיר
הביאור הלכה אומר, שכאשר גדול העיר מערב על שאר בני העיר, הדבר פשוט, שבין כשהוא כולל את עצמו באותו עירוב, ואומר, 'לי ולבני עירי' והוא מזכה להם חלק בתבשיל, ובין שהוא כבר עירב לעצמו, הוא יכול גם לערב עליהם בפני עצמם, אלא שמסתפק הביאור הלכה, באופן כזה שהוא עירב לעצמו עירובי תבשילין, ולאחר מכן הוא מערב עבור כל בני העיר, האם הוא יכול לברך על זה, שהרי הוא לא יודע בוודאות אם מישהו יצטרך לעירוב הזה.
עוד מסתפק הביאור הלכה, אם בשעה שהוא עירב לעצמו ולאחר מכן הוא רוצה לערב עירובי תבשילין בעד כל בני העיר, האם הוא צריך תבשיל אחר בעד כל בני העיר, או שהוא יכול לזכות להם את התבשיל שהוא עירב לעצמו, כיוון שעירוב אחד מספיק אפילו למאה בני אדם.
הנחת עירובי תבשילין ללא דעת מי שהניחו עליו
צריך שיהיה דעתו של המניח לזכות ולעשות עירובי תבשילין עבור מי שלא עשה, אבל לא צריך את דעת מי שהניחו עבורו, אלא מספיק שיודיעו לו ביום טוב שהניחו עירוב עבורו, אף על פי שבעת הנחת העירוב לא דיברו איתו, משום שלא צריך את דעתו כלל, (ולא צריך שהוא יידע על העירוב מצד חלות העירוב, אלא צריך שהוא יידע, כי אחרת איך הוא יידע שמותר לו לבשל לשבת) ואם דרך הגדול להניח עירוב עליהם, סומכים עליו מסתמא, אף על פי שלא יודעים בוודאות שהוא הניח עירובי תבשילין, משום שדרכו בכך לערב עבורם, ויש מהאחרונים שרצו לומר, שלשיטתנו שאנחנו אומרים בנוסח של עירובי תבשילין 'לנו ולכל הדרים בעיר הזאת', ממילא כל מי ששכח, אף על פי שהוא לא יודע בירור שעירבו עליו, אבל הוא יכול לסמוך על הנוסח הכללי, שמי שעירב עבור אחרים, עירב גם עליו, אבל יש שטוענים, שאי אפשר לסמוך על זה, כיוון שצריך לזכות על ידי אדם אחר, אז אף על פי שאמרו את הנוסח הכללי שכולם אומרים, מי אמר שהם זיכו על ידי אחר.
מי שמערב לאחרים, צריך לזכות להם על ידי אדם אחר, כדי שיהיה להם חלק בתבשילין שיוכלו לסמוך על זה לבשל, וכל מי שמזכים על ידו בעירובי שבת, מזכים על ידו בעירובי תבשילין, וכל מי שאין מזכים על ידו באותו עירוב, לא מזכים על ידו בעירובי תבשילין, ואשה שיש לה קדירה בפני עצמה, היא צריכה עירוב בפני עצמה, ומתוך שהיא זוכה לעצמה כדי שהיא תוכל לבשל, כך היא זוכה גם לאחרים.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א