זכיתי שבני שיחי' לומד בהתמדה בישיבה נודעת בירושלים, וכפי המצב, הוא נכנס לקפסולה בתחילת הזמן על מנת לחזור בסוף הזמן בע"ה.
היות ואין אפשרות לצאת מהישיבה, ציידנו אותו [אנו גרים בבני ברק] ב"ה בכל הנדרש לו. והיות וחביבה עליו גבינה צהובה, לפני שיצא לדרך קנה לעצמו חבילה כדי לקחת לישיבה.
בהגיעו לירושלים שם לב שאבדה לו החבילה בדרך, ומכיוון שקשה היה לו לותר על הגבינה, הלך וקנה חבילה אחרת של גבינה צהובה בירושלים במכולת הסמוכה לישיבה, לפני שנכנס על מנת שלא לצאת עד סוף הזמן.
דא עקא, כעבור כמה שעות שם לב שהחבילה שוב אבדה… יש לציין שהוא בחור לא מפוזר כלל וכלל וכבר בפעם הראשונה שאבדה החבילה היה בזה משום חידוש.
אך הנה מה התברר? אמו שתחי' הכינה לו לפני שיצא לחמניות 'מאפה בית' שירגיש טעם של בית. את הלחמניות היא אפתה עם בצל, שנחתך בסכין בשרי. כמובן שאסור לאכול לחמניות אלו עם גבינה, כיון שקיבלו טעם ראשון של בשר, ובדבר חריף אין היתר של נ"ט בר נ"ט כידוע.
כעבור כמה ימים נודע לי שהבצל שבלחמניות נחתך בסכין בשרית, ומיהרתי ליידע אותו טלפונית שיזהר שלא לאכול את הלחמניות עם מוצרי חלב… ואז סיפר לי את הסיפור עם האבדות של שתי חבילות הגבינה צהובה.
אמרתי לו: אכן נודע הדבר. אין הקב״ה מביא תקלה לצדיקי הקפסולות…
חושבני שיש בסיפור זה כדי לייקר את מעלת הבחורים היקרים הספונים בקפסולות, שזוכים לדרגה עילאה של סייעתא דשמיא השמורה לקדושי עליון. וכמו כן על ידי הפרסום יתוודע הציבור להלכה שאסור לאכול בצל שנחתך עם סכין בשרי עם מוצרי חלב.
(מכתב שפורסם במדור שיג ושיח בקובץ גיליונות, בעריכת הרב א' חפץ)