יום שני ה' בניסן תש"פ
האם ניתן לאפות מצות מחיטה שרוססה בחומר הדברה?
הנוזל היחיד שגורם בוודאות לחימוץ דגן, הוא מים. והנוזלים האחרים, כגון מיצי פירות, יין, שמן, דבש, וביצים – המכונים כולם בשם הכולל 'מי פירות' – אינם מחמיצים כשהם בפני עצמם, אך לדעת פוסקים רבים, כאשר הם מעורבים במים, הם מאיצים את תהליך החימוץ, ולכן אסור ללוש בתערובת של מים ומי פירות. ויש אומרים שאף בפני עצמם הם מחמיצים, וחימוצם אף מהיר משל מים, ומנהג בני אשכנז להחמיר לכתחילה כדעה זו.
וחיטה שרוססה בחומר הדברה – אין להשתמש בה לאפיית המצות, משום שהחומר מעורב במים; וכמו כן, ישנם חומרי ריסוס שמעורבת בהן הפרשה של תולעים, שדינהּ כמי פירות, (ראה להלן).
[משנ"ב תסו, כד ו־כח, ושעה"צ נג; ביאורים ומוספים דרוש, 30 ו־33]
איזה מנהג נהגו 'נשים חשובות' בשעת ניפוי הקמח למצות?
בהמשך לאמוּר: ההפרשות הנוזליות היוצאות מגוף האדם, דהיינו: רוק, מֵי רגלים, והפרשות האף, העין והאוזן – מחמיצות כמים, כיון שהן 'תולדות המים'. ויש שכתב ש'נשים חשובות' כיסו את פיהם בבד בשעת ניפוי הקמח למצות, כדי שלא ינתז ממנו רוק על גבי הקמח.
וכך דינן של ההפרשות הנוזליות היוצאות מגוף בעלי החיים – שהן מחמיצות כמים; למעֵט מֵי רגליהם, שנחלקו הפוסקים אם הם מחמיצים, אולם, אף להסוברים שאינם מחמיצים, הרי הם נחשבים כ'מי פירות'. ויש להחמיר בדבר לשני הצדדים, דהיינו להחשיבם כמים, שמחמיצים בפני עצמם, ולהחשיבם כמי פירות.
[שו"ע תסו, ה, משנ"ב כג-כד, ושעה"צ עז; ביאורים ומוספים דרשו, 27-28]
קמח שנטף עליו דם – האם ניתן לאפות ממנו מצות?
בהמשך לאמוּר: דם, חֵלֶב, ושומן, הן של אדם והן של בעלי חיים – אינם מחמיצים כשהם בפני עצמם, אך הם נחשבים כ'מי פירות'. ולמרות שדם וחֵלֶב אסורים באכילה מצד עצמם, הרי הם 'בטלים' בתערובת כפי דיני ביטול איסור, שאם כמוּת הקמח או הבצק היא פי שישים מהדם או החֵלֶב, הרי הם בטלים; ואילו חמץ, אוסר את התערובת בפסח אפילו ב'משהו'.
וזיעת אדם – נחלקו הפוסקים אם אינה מחמיצה כלל, או שהיא נחשבת כמי פירות. וזיעת בעלי חיים – מעיקר הדין אינה מחמיצה כלל, אך מכיון שיש חולקים בדבר, יש לנהוג בה כדין מי פירות.
ודם היוצא מהפה, דינו כמים, משום שבודאי מעורב בו רוק, אשר דינו כמים, כנ"ל.
[שו"ע תסו, ה, ומשנ"ב כו-כח; וראה שעה"צ עז; ביאורים ומוספים דרשו, 29 ו־32]