"ושמרתם את משמרת הקודש" (י"ח, ה')
אחת מן הדרכים שיסייעו לכל אחד שלא להגיע, חלילה, לביזיון הזולת או לפגיעה בו, היא ללמד עליו זכות. כאשר מורגלים לדון את הזולת לכף זכות, מתרגלים לראות בכל מצב את הטוב שבזולת.
חז"ל (ברכות נח ע"א) אמרו: "אורח טוב מהו אומר? – 'כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי, כמה בשר הביא לפני, כמה יין הביא לפני, כמה גלוסקאות הביא לפני, וכל מה שטרח – לא טרח אלא בשבילי'. אבל אורח רע מהו אומר? – 'מה טורח טרח בעל הבית זה? פת אחת אכלתי, חתיכה אחת אכלתי, כוס אחד שתיתי, כל טורח שטרח בעל הבית זה – לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו".
כשאין הכרת הטוב, התחושה היא שלא עשו עבורנו כלום. ומי שיש לו, חלילה, תכונה נוראה כזו, שהוא כופר בטובתו של חברו, סופו שכופר בטובתו של מקום.
אדם צריך שתהיה לו זכוכית מגדלת – כדי להתבונן בה על הטובות שהוא מקבל מן הזולת, ועל הרעות שהוא עושה לזולת, וזכוכית מקטנת – כדי לראות באמצעותה את כל הטובות שעשה הוא לזולתו, ואת הרעות שקיבל מהם…
מעבר לחובה כלפי הזולת – אדם שמכיר בטובה שנעשתה לו ומבחין בה, נעשה אדם מאושר.
כדי להבין זאת נצייר לעצמנו דוגמא מן החיים: אדם משכים קום וניגש להפעיל מכונת כביסה, והנה הוא מגלה שהיא מקולקלת. הוא נאנח 'אוף!!'… אחר כך הוא מגלה שגם המכונית שלו אינה מותנעת. 'אוף, אוף'… לאחר מכן הוא מגלה מודעת אבל – אוי! איזה יום שחור…
לעומתו אדם אחר – בבוקר כשהוא מפעיל את מכונת הכביסה, היא עובדת בצורה חלקה. הוא מרים עינים לשמים – 'הו, ברוך ה', ברוך ה'"… הוא יודע שאף אחד לא חייב לו שום דבר. המכונית מותנעת? איזה יופי… אין מודעות אבל? – ישתבח שמו לעד! איזה יום נפלא. הלוואי כל הימים כך…
מה ההבדל בין שניהם? – הראשון 'חוטף' מכות מבוקר עד ערב, והשני מקבל כל הזמן מתנות וחיוכים…
כשלאדם יש הכרת הטוב, הוא עצמו מרויח מן הענין. טוב לו, הוא מאושר. ואילו הכופר בטובה מרגיש כל היום מקופח וסובל…
ה"חזון איש" זצ"ל כתב, שאין כאב לב אצלו ככאב של פגיעה בכבוד חברו!
כך גדלים לאנשים מיוחדים!
לפני כששים שנה, כשעוד לא היה מקובל להתחתן עם תלמידי חכמים
לפני כששים שנה, כשעוד לא היה מקובל להתחתן עם תלמידי חכמים, חולל רבי אברהם יוסף וולף מהפך. הוא לקח חמש עשרה בנות, והחדיר בהן השקפות טהורות. הוא לא היה זקוק להרבה. חמש עשרה בנות בלבד, שבוערת בהן אש של אהבת תורה, חוללו מהפכה, כך שהיום בחור שאינו יושב ולומד, כמעט ואינו מצליח למצוא שידוך הגון.
הבנות הללו, שחלקן באו ממשפחות עשירות, לא התחשבו בדעת הקהל שצחקו מהן ומאבותיהן: הן הסכימו לוותר על בית מרווח ועל חיי רווחה, וביכרו לחיות חיי צער ועוני עם בני תורה. כך הן בנו את בית ישראל!
שתי בנות מתוך החמש עשרה הללו היו בנות משפחתי – אחותי וגיסתי. אני זוכר שהייתי רואה את אחותי נסחבת לשיעור של הרב וולף עם כמה ספרי רמב"ם – עבורה ועבור עוד כמה חברות. הרב וולף למד איתן אל הלכות יסודי התורה, אך בעיקר החדיר בהן אהבת תורה בוערת כאש.
אחותי ז"ל נישאה בגיל עשרים ושתים לגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, שהיה אז בן שלושים. היא היתה יושבת שעות, מפענחת את הכתב שלו ומתקתקת את הדברים במכונת כתיבה. היא הוציאה את כל ספריו, ושירתה אותו בלב ונפש. את כל חייה נתנה לו, משום שידעה מהי תורה!
חז"ל (פסחים מט ע"ב) אמרו, שמי שנושא בת עם הארץ כאילו התחתן עם בהמה. פירש רש"י: "שדומות לבהמה, שאין להן לב להבין".
צריך להבין, ראשית – מדוע הוא כותב 'לב להבין', הן לכאורה מבינים בשכל ולא בלב? ושנית – איך אפשר לומר שלבהמה אין שכל, בשעה שיש לה שכל לכל מה שהיא צריכה?
אלא, שבעזרת השכל יכול אדם להבין את עצמו, ובלב ניתן להבין את הזולת… לבת תלמיד חכם יש לב להבין, ואילו לבת עם הארץ אין לב. יש לה רק שכל לדאוג לכל מה שהיא רוצה…
היכן יכול הלב לבוא לידי ביטוי? כשהיא רואה שלשכנה יש מכשיר חדש, והיא באה לבעלה ואומרת לו: "גם אני רוצה לקנות מכשיר כזה". הוא אומר: "אין לי כסף", אבל אותה זה לא מענין. אם לשכנה יש – גם לה יהיה!
בני העיר מחוזא היו עשירים, אבל כסף אינו ניתן לאדם סתם, יש לו מטרה. את אותו כסף שהיו צריכים הבעלים לתת לדלים ולאביונים, היו הנשים סוחטות מהם לכל מיני שטויות והבלים.
ה"חזון איש" זצ"ל לימדנו, ש'בת תלמיד חכם' אין הכוונה שאביה הוא תלמיד חכם. יכול להיות שתהיה בת עם הארץ עם טבעים ותכונות של 'בת תלמיד חכם', כי היא חינכה את עצמה. וכן יתכן להפך, שלאב תלמיד חכם תהיה 'בת עם הארץ'. יתירה מזאת, ה"חזון איש" הורה למעשה, שאם יש לאדם שתי אפשרויות – בת עם הארץ שהיא טובת לב, או בת תלמיד חכם שרחוקה מזה, יעדיף את בעלת הלב הטוב, משום שעם טובת לב אפשר לעשות הכל, ועם רעת לב אי אפשר לעשות כלום!
שאלו את רבי יעקב קמינצקי זצ"ל, מגדולי הדור באמריקה, מהי ההלכה הראשונה שצריך ללמד חתן. אמר "להיות ג'נטלמן"… שאלו: מהו ג'נטלמן? הוא ביאר: נשים של בן תורה מחונכות להתחשב בבעל שלהן ולא ללחוץ עליו, ולכן הן אינן מספרות לו גם דברים שהן מאד צריכות. בן תורה צריך לדעת, שהכדור נמצא אצלו, ועליו לתת לאשתו את כל צרכיה לפי ממונו, גם אם אינה מבקשת, משום שעליו לקחת בחשבון שהיא חוששת להפריע לו.
זוהי הצורה האמיתית של בת תלמיד חכם – יש בה עדינות טבעית! ומי שמטבעה רק צריכה עוד ועוד- הרי היא בת עם הארץ.
(מתוך אריה שאג – שמות)