"בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה" (א יד)
סיפר הגר"י זילברשטיין שליט"א: בכולל שלנו בחולון לומד אברך שאינו רוצה ליהנות מכספי הכולל, ולכן הוא משכים מוקדם בבוקר ועובד באיסוף האשפה בחולון, ומשתכר כהוגן, ואחר-כך הוא מגיע ללמוד, ויושב ולומד בהתמדה-רבתי, ואף מלמד תלמידים צעירים.
אני אישית מעריך מאוד את האברך המדובר, בהיותו איש-אמת ועושה את עבודתו, בכל המקומות, באמונה. ת"ח זה נוהג בסיום עבודתו בפח-הזבל, לפני שהוא נכנס להיכל הכולל, להחליף את בגדיו, כדי לא להיכנס לכולל בבגדים מהם נודף ריח לא-טוב.
פעם קרה ששכח את הבגדים, ועמד בפתח הכולל ולא רצה להיכנס להיכל. אני יצאתי אליו, ואמרתי לו שאני מצווה עליו להיכנס, כיון שבגדי-העבודה והכובע שהינך לבוש בהם בעת איסוף הזבל, חשובים בעיניי כמו 'פראק' ו'המבורג', שהרי בגללם הינך יכול ללמוד במנוחה, וגם לא לקחת כסף מהכולל.
באשר לשאלה האם מותר לת"ח לעבוד בעבודה שכזו, כתב ערוך השלחן (סימן רנ"ה) 'ומיהו אם יש בזה בזיון לכבוד התורה לא יעשה כן. והכל לפי הענין'. ושאלתי את גיסי מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל מה הגדר 'הכל לפי הענין', והשיב לי שאם בעיני הציבור לא מזדלזל כבוד הבריות בזה שאוסף אשפה, יעשה כך. אך אם בעיני הציבור העושה כך מזדלזל אל יעשה, והכל לפי הענין אם מזדלזל או לא. ואם הת"ח במקום שאין מכירים אותו, גם אז אין התורה מזדלזלת. והארכנו בענין זה ב'חשוקי חמד'.
(קול ברמה – בטאונה של רמת אלחנן בעריכת הרב משה מיכאל צורן שליט"א)