שימוש בתחבושת בשבת

ו' חשון תשע"ט- סימן שכ"ח סעיף כ"ד- סעיף כ"ח

הורדת השיעור לצפיההורדת השיעור לשמיעה


השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א



האם מותר להחזיר תחבושת שנפלה?איזה עלים מותר להניח על מכה בשבת? באיזה אופן יסיר את התחבושת ולא יעבור על איסור? מה הדין להניח תחבושת על מכה שנתרפאה?ומדוע התירו לפתוח פצע ולהוציא לחה מתוכו? שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ג' סימן שכ"ח סעיף כ"ד – סעיף כ"ח במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'

אסור לאדם ליטול תרופה בשבת, וכן אסור אדם להניח סממנים ע"ג מכתו בשבת, גזירה משום שחיקת סממנים, שמתוך שאדם בהול על רפואתו, חששו חז"ל, שאם יהיה מותר ליטול תרופה בשבת, הוא יבוא גם לטחון סממנים לצורך כך.

אסור להניח בשבת עלי גפנים או שאר עלים שמרפאים ע"ג המכה, דכיוון שהם מרפאים, יש חשש לשחיקת סממנים, אבל שאר עלים שאינם מרפאים, מותר להניח אותם ע"ג המכה כדי להגן על המכה, וכן אסור להניח גמי ע"ג המכה בשבת, בין שהגמי לח ובין שהוא יבש, ואע"ג שגמי יבש הוא מוקצה, ובכ"ז אפש"ל שמדובר שהכינו את הגמי מבעו"י ואין בזה בעיה משום מוקצה, ואפ"ה יש בזה איסור משום שחיקת סממנים.

יש איסור להחזיר תחבושת בשבת ע"ג המכה, משום חשש של שמא ימרח, דהיינו, באופן עקרוני אסור להניח תחבושת ע"ג מכה בשבת משום חשש של שחיקת סממנים, אבל תחבושת שכבר הייתה מונחת ע"ג המכה בשבת ונפלה, מותר לחזור ולהניח אותה בשבת ע"ג המכה, אבל רק אם היא לא נפלה ע"ג קרקע, וטעם האיסור בזה, הוא משום חשש שמא ימרח את הסממנים ע"ג התחבושת ויעבור על איסור דאורייתא, ואם נפלה ע"ג כלי מותר להחזירה, כיוון שהוי כהוחלקה ממקומה, וכשחזירה יקשרנה בקשר עניבה ולא בקשר של קיימא, ואם הסיר את התחבושת בכוונה, אסור להחזירה, ויש מתירים בזה להחזירה, ואם הסירה ע"מ לתקן אפשר, לסמוך עליהם להקל.

במקום של מיחוש, אסור לומר לגוי להניח תחבושת, אבל במקום חולי ואפילו מקצת חולי, מותר לומר לגוי שיניח תחבושת ע"ג המכה, ובמקום שחלה כל גופו וכן בסכנת אבר, מותר לומר לגוי שיעשה בשבת איסור דאורייתא וימרח את הסממנים ע"ג התחבושת, כללו של דבר, במקום מיחוש אסור אפילו נטילת סממנים ואפילו ע"י גוי, ובמקום מקצת חולי מותר לגוי לעשות תרופה, ובחלה כל גופו מותר לומר לגוי שיעשה אפילו איסור דאורייתא, והמ"ב מבאר שאפילו בחלה כל גופו, כיוון שלא מדובר בחולי שיש בו סכנה, בכ"ז אסור לעשות איסור דרבנן, אלא רק ע"י ישראל בשינוי.

כאשר יש צורך לנקות את המכה, לא יסיר לגמרי את התחבושת, אלא יסיר חלק מהתחבושת ויקנח את אותו המקום, ואח"כ יסיר את החלק השני של התחבושת ויקנח את המכה שבאותו מקום, כיוון שאם יסיר את התחבושת לגמרי, לא יוכל להחזיר אותה בשבת, והבה"ל מוכיח מזה, שלא רק כשהתחבושת נפלה ע"ג קרקע אסור להחזיר אותה, אלא גם כאשר אדם מסיר את התחבושת אסור להחזיר את התחבושת ע"ג המכה, אם כי יש צד בבה"ל, שאולי מדובר באופן שאין לו כלי להניח עליו את התחבושת אלא רק ע"ג קרקע, וע"ג קרקע אסור להחזיר, יעויי"ש בבה"ל.

מכה שנתרפאה מותר להניח עליה תחבושת, כיוון שהתחבושת רק משמרת את המכה ולא מרפאה אותה, ולא חיישינן שיבוא לשחיקת סממנים, שהרי הוא כבר לא בהול על המכה.

עשיית פתח במכה כדרך שעושים הרופאים, יש בזה משום מכה בפטיש, ובכ"ז כאשר כוונתו להוציא את הלחה ולא לעצם עשית הפתח, אע"פ שתוך כדי כך נוצר פתח, מותר, כיוון שזה מלאכה שא"צ לגופה, ובמקום צער, מותר, ואפילו למ"ד משאצל"ג חייב, מותר, כיוון שאין כוונתו אלא להוצאת הלחה, וממילא לא נוצר כאן פתח מושלם שיהיו חייבים עליו משום מכה בפטיש, ומביא המ"ב עוד, שאע"פ שתוך כדי הוצאת הלחה יוצא דם, מותר, משום שהדם שכנוס שם אין בו משום חבורה, כיוון שהוא כנוס ולא יוצא מעצם הבשר, רק שלא ידחוק את המכה להוציא דם מהבשר עצמו.

כתבו לנו תגובה, מבטיחים לקרוא ולהגיב לכם חזרה

פוסטים נוספים