הרה"ח אהרן כהן
הגעתי בבוקר לבית המדרש למסירת שיעור ה'דף היומי', נכנסתי ל'שטיבל יעקב שלמה' ואז הבחנתי בהם, ישובים בחברותא ולומדים בהתלהבות בגמרא, שיתף אותי ברגש לא מוסתר, הרב שלמה בינעט שליט"א דומ"צ בק"ק בעלזא בירושלים וראש ישיבת בעלזא בביתר.
בהמשך היום נכנסתי שוב לשטיבל הנ"ל, ראיתי אותם עדיין יושבים באותו מקום כאילו עברה רק שעה. נעצרתי לרגע. הם למדו בהתלהבות, ואני רק תמהתי לעצמי: לשבת ולהגות כך בתורה ביום חמישי אחרי חג הסוכות באמצע בין הזמנים, לפני התחלת הזמן? הלוואי עלי…
בערב ראיתי אותם שוב, אך כמובן לא העזתי להפריע להם באמצע לימוד התורה. למחרת פגשתי את ר' אליעזר. לא התאפקתי והתעניינתי אצלו: כמה שעות למדת אתמול עם ר' יעקב? האמת, שאיני יודע, הגיב בכנות, כשהוא לא מסתיר את האושר והסיפוק שעדיין מלווה אותו. אחרי בירור קצר והסתכלות בשעות השיחות היוצאות בפלאפון התברר הסיפור המדהים והעוצמתי במלואו.
4:19 לפנות בוקר של יום חמישי פרשת בראשית כ"ה תשרי התיישבו שני אברכים בגיל 30 לחייהם ללימוד רצוף ומתוק משעות לפנות הבוקר למשך כל היום והערב, ישבו ולמדו דף-אחרי-דף בהתלהבות וברוב חשק עד קרוב לחצות הלילה, בשעה 11:23, אז קמו ממקומם בהודיה להשם יתברך ששמת חלקנו מיושבי בית המדרש…
19 שעות וחמש דקות של לימוד ברציפות! – חישבן הרב בינעט במהירות. "איך עשיתם את זה?! מה קרה עכשיו?!"
"ביום שני יש מבחן 'קניין ש"ס'" נשמעה התשובה המחויכת בעלת שש המילים המסבירה ומנמקת את הכל. היה זה לפני המבחן הרביעי בתכנית הדגל של 'דרשו', 'קניין ש"ס' במסגרתה נבחנים בכל חצי שנה על כל הלימוד מתחילת מחזור ה'דף היומי', כשהפעם כלל המבחן אלף ועשרים דפי גמרא.
הרב בינעט שזכה כבר להיבחן במסגרת 'קניין ש"ס' על כל ה'תלמוד בבלי' לא היה צריך להסברים ארוכים. והוא מתמצת בהתלהבות:
"כשאדם מקבל על עצמו כזה עול תורה, ועומד לפני מבחן על 1020 דפי גמרא במבחן אחד, פתאום הוא מגלה בעצמו כוחות עמוקים וטמונים שמעולם לא האמין שקיימים בו. כך זכו שני האברכים הנ"ל לעשות את הלא ייאמן ולהידבק לתורתנו הק' ולהשם יתברך ל-19 שעות וחמש דקות ברציפות.
לסיום אוסיף ואציין: גם אני, לא יכולתי להתאפק ואחרי בירור קצר צלצלתי לר' אליעזר ושאלתיו ישירות: למדתם 19 שעות רצופות?! "אה, כן", הסכים להודות ביושר ואושר.
זה היה מתוכנן אצלכם, ללמוד כל כך הרבה שעות ברציפות? ביקשתי לשמוע ממנו. ואז הוא הפתיע שוב, ולתועלת הקוראים נצטט הדברים כפי שהוא גולל זאת באוזני.
"אני ברוך השם אברך רגיל הזוכה לשבת וללמוד לעשות רצון השם יתברך, אך בהחלט, לפחות לעת עתה, לא זכיתי להיות מאלה שהולכים ברחוב שקועים בדפי הש"ס", הוא מקדים.
"היה זה שבוע אחרי חג הסוכות, לא היה לנו ראש לתכנן אתגר כזה או אחר. ביום ששי היה מבחן חודשי רגיל על 30 דף, כשביום שני שלאחריו המבחן הגדול על 1020 דף.
"אני והחברותא קלטנו, שעקב החגים וסדרי החזרות, יש לנו 'חוב' של חמשה דפים שאנו מאחרים את הקצב, והחלטנו להשכים לפנות בוקר בניסיון להשלים הפער. ברוך השם למדנו מהשעה ארבע ועשרים ואף התפללנו שחרית, לקחתי את בתי לגן. ואז החלטנו, ממשיכים, למה לא? כה המשכנו עד הצהריים, אז החזרתי את בתי הביתה, ולשמחתנו המשכנו שוב, סיימנו להשלים את הפער וחזרנו לסדרי החזרות בהם עמדנו לפני המבחנים. כך למדנו עד לפני השקיעה אז הזדרזנו להתפלל מנחה…
"בהמשך התיישבנו שוב עד שמצאנו עצמנו אחרי 11 בלילה כשאנו צריכים להתפלל מעריב לצד ה'שיחות שלא נענו'", הוא מחייך.
"זה בעצם כוחה של מסגרת מבחנים", הוא מסכם בקצרה ומצטרף לדברי הרב בינעט, "כשאדם זוכה ומקבל עליו עול תורה באמצעות מסגרת לימוד ומבחנים, פתאום הוא מוצא את עצמו מנצל כל חמש דקות, כל הזדמנות, ללמוד לשנן ולחזור עד לידיעה מושלמת".
אשריהם ואשרי חלקם.
לשליחת תגובות לכותב המאמר, כתבו ל: [email protected]