הרמב"ם בהלכות מגילה (פרק ב הלכה טז) פוסק: "ואין מדקדקים במעות פורים, אלא כל הפושט יד ליטול נותנים לו".
הפירוש הפשוט הוא שמדובר כאן על גדר הלכתי, שהגם שבשאר ימות השנה בודקים כל מי שפושט את ידו לצדקה, אם אכן זכאי הוא ליטול מקופה של צדקה, מכל מקום ביום אחד בשנה – בפורים – לא בודקים, אלא כל הפושט יד ליטול נותנים לו!
לימדונו רבותינו, שבמשפט זה טמון תוכן עמוק יותר: אם נפנים את הדברים, נצא כולנו בעזרת השם יתברך, עם תובנות מעשיות, ונשכיל לנצל כראוי את ההזדמנות החד שנתית שניתנה לנו ביום הפורים.
הדברים התפרסמו בשעתו, על ידי אברך חרדי שגר עד היום בלייקווד שבארצות הברית, ובשעתו למד כאברך צעיר בישיבת לייקווד, שנוסדה על ידי רבי אהרן קוטלר זצ"ל.
אותו אברך היה נשוי עשר שנים ולא זכה לפרי בטן. הוא עשה את כל ההשתדלויות שהציע עולם הרפואה, אך הישועה לא הגיעה. ולא זו בלבד, אלא היתה לו בעיה בריאותית לא פשוטה, וגם כאן נלאו הרופאים מלמצוא לה מזור.
לאחר שבסיעתא דשמיא נושע משתי הבעיות, הוא כתב מכתב שהתפרסם ברבים, וזכה לכינוי 'המכתב מליקווד'. הוא כתב את המכתב לא לפני שהוא 'מתנצל' על כתיבתו:
"אני אברך צעיר, שאינו ראוי לומר לאחרים גדולים ממני מה לעשות", כך הוא פותח את מכתבו.
"מצד אחד, מי אני ומה אני כי אכתוב דברים, ואפרסם אותם בפרהסיא? מצד שני, איני יכול לשתוק! ליהודים רבים יש צרכים ומצוקות, ואיני יכול למנוע טוב מבעליו! יש בידי 'מכרה זהב', שהנני נרעש מגודל יקרתו, והיאך אהיה 'עניו' בשעה כזאת, ולא אודיע על מציאותו לאחי שנמצאים במצוקה, והם כה זקוקים לו?
"כיון שהתקרבנו לתענית אסתר וליום הפורים, עיינתי במה שכותבים הספרים הקדושים על מעלת יום הפורים, בו 'כל הפושט יד – נותנים לו', ומתוך העיון בדבריהם, נוכחתי ללמוד ולהבין כי במשפט זה טמון עומק עצום, מלבד הפן ההלכתי. ביום הפורים כל הפושט יד למלכו של עולם, בתפילות ובתחנונים – נותנים לו!
"בעוד שבכל ימות השנה כשהאדם ממתפלל לקב"ה ומבקש ישועה – בודקים אותו, אם אכן מגיעה לו הישועה, ואפילו ביום הכפורים לא כל תפילה מתקבלת ב'אופן אוטומטי', אלא שוקלים זכויות כנגד חובות – יש יום אחד בשנה, יום הפורים, שבו התפילות מתקבלות בלי בדיקות מדוקדקות, וכל הזקוק לישועה ופונה לבורא עולם בתפילות ובתחנונים – נענה!
"ככל שהוספתי לעיין בספרים הקדושים, קיבלתי תחושה שמשהו ענק מסתתר מאחורי המשפט שבפורים 'כל הפושט יד נותנים לו', ונגעתי רק באפס קצהו. החלטתי באותה שנה לשנות את סדר היום בפורים, מכפי שהייתי נוהג בכל שנה. באותה שנה השקעתי בתפילות! קמתי כשעתיים לפני הנץ החמה, כשהעולם עדיין צלול, בהיר ונקי, ובמשך כשעתיים בכיתי ביחד עם אשתי.
"אמרנו תהילים באופן מיוחד, ובהגיענו למזמור כ"ב – אותו מזמור שאמרה אסתר, כשנכנסה במסירות נפש למלך אחשוורוש, תוך שהיא מסכנת את חייה: 'למנצח על אילת השחר מזמור לדוד א-לי א-לי למה עזבתני רחוק מישועתי דברי שאגתי' – התחננתי לבורא עולם: 'רבונו של עולם! אני מבקש ממך זרע של קימא! אני מבקש ממך פתרון לבעיה ממנה אני סובל! רבונו של עולם אני יודע שאתה רוצה רק את טובתי, אלא שאתה מבקש ממני: 'השמיעיני את קולך כי קולך ערב', אתה רוצה לשמוע מפי שאני 'קשור' אליך, ומכיר בכך שהישועה יכולה לבוא רק מידך המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה. אנא ממך, בורא עולם! יום פורים הוא יום המסוגל לתפילה, ואני מבקש ממך 'להודיע שכל קוויך לא יבושו', ומי שמקווה ומתפלל לה' – זוכה לישועה!
"לאחר שעתיים של בכיות ותפילות, ניגשנו להתפלל כותיקין. לאחר התפילה וקריאת המגילה, קיימנו את מצוות היום, ועוד נותר לנו זמן, במשך היום, לסגור את דלת הבית, ולשוב ולבכות על העניינים האלו, שאנו כה זקוקים להם…
"הריני מצהיר ומעיד עלי שמים וארץ, שעד ליל הסדר, תוך שלושים יום בלבד, שתי הישועות הגיעו!!
"אחי! לא עת לחשוב, לא עת לשקוט ולנוח! אני קורא לכם בפרהסיא: תנצלו את יום הפורים כדת וכראוי! שערי שמים פתוחים, השטן הוא זה שמבלבל את דעתנו, ומריץ אותנו מכאן לשם ומשם לכאן, וגורם לנו לבזבז את היום הקדוש הזה על השתוללויות שלא במקומן!
"בוודאי יש לקיים את כל מצוות היום בהידור, אבל אל לנו לאבד את הגבולות, אל לנו להתעסק בטפל ולזנוח את העיקר. יש להקדיש זמן, 'לתפוס פינה שקטה', להתפלל ולבקש מה' את כל הבקשות, מתוך הכרה והרגשה שכל כולנו תלויים בחסדי השי"ת, וביום זה מובטח לנו כי 'תשועתם היית לנצח ותקוותם בכל דור ודור'".
התפילות פעלו את פעולתן
רבותי! זה 'עובד'! אני מכיר זוג המתגורר בבני ברק, שבמקור הם מאופקים. גם להם היתה בעיה של עקרות, ולאחר שקרא הבעל את המכתב של האברך מלייקווד, פנה לאשתו בעדינות ואמר לה:
"מנהגנו בכל שנה לנסוע ביום הפורים למשפחה שלך באופקים. מתאספים שם לסעודה כל אחיך ואחיותיך, ואכן זהו מפגש 'חד שנתי' משמח ביותר. אולם השנה אני מבקש ממך: הבית שלנו בלי ילדים… בואי נשאר בבית ביום הפורים הקדוש, וננצל את היום לתפילות!"…
הוא סיפר לה על "כל הפושט יד נותנים לו", על "להודיע שכל קוויך לא יבשו", ועל "מרדכי בן יאיר – בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפילתו בן שמעי – בן ששמע אל תפילתו, בן קיש – שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לו". הוא הסביר לה את כח התפילה שיש ביום המסוגל הזה!
לא קל היה לו לשכנע את האשה לוותר על מפגש משפחתי כזה של פעם בשנה, אך לאחר ששמעה את כל דבריו שנאמרו בנחת ובעדינות – סברה וקיבלה.
במכתב שכתב האברך הזה, והתפרסם ברבים, הוא כותב:
"נשארנו באותה שנה בביתנו. קיימנו את כל המצוות בהידור, ואף סעדנו את סעודת פורים בשמחה. אולם הקדשנו זמן רב לתפילות, בדיוק כמו שעשה האברך מלייקווד. ניצלנו את אשמורת הבוקר, שהוא הזמן המסוגל ביותר, לתפילות ולבכיות…
"והריני מודיע לכם: לאחר פחות משנה, עשינו בסיעתא דשמיא סעודת פדיון הבן, לבננו הבכור שנולד!"…
חדרי האוצרות והמבוא אליו
השטן יודע היטב את מעלתו הגדולה של היום הזה, בו שערי שמים פתוחים, וכל הפושט יד ומבקש – נותנים לו. לכן הוא משתדל, ביתר שאת וביתר עוז, לגרום לכך שיהודים ישתוללו ברחובות, יבזבזו את הזמן על קפצונים, ובלבד שיגיע כבר זמן צאת הכוכבים, והזמן המסוגל יחלוף ויעבור, בלי שנוצל כראוי.
משל למה הדבר דומה? לאדם שקיבל רשות להכנס אל גנזי המלך למשך זמן קצוב, וליטול במשך הזמן הזה כאוות נפשו. מה עושים הממונים כדי שהלה לא ירוקן את הקופה? הם מעמידים במבוא המוליך אל חדר האוצרות, שולחנות עמוסים במאכלים טעימים, מפיצי ריח ניחוח, כאשר בחלל המבוא מתנגנות מנגינות ערבות, נעימות לאוזן, וכל זה כדי שהלה יאכל ויתענג כמה שיותר זמן בחדר הזה, וכך לא ייוותר לו זמן לשהות בחדר האוצרות.
הבה נזכור! פורים הוא יום תפילה ובקשה! כל אחד צריך לדאוג להקדיש זמן לתפילות. שערי שמים פתוחים!
ביום זה קיבלנו את התורה ברצון, ולכן זהו זמן מסוגל לבקש בקשות רוחניות לעליה ולהצלחה בלימוד התורה הקדושה. לבקש מהשי"ת שנזכה לשבת באהלה של תורה, ללמוד ולהתענג ממנה, כי בקשות רוחניות שכאלו – בודאי מתקבלות באהבה וברצון.
נשתדל, אפוא, לקיים את מצוות היום בהידור, אך בד בבד עם זאת, להשקיע בתפילות, על גשמיות ורוחניות גם יחד, ונזכה למילוי כל משאלות ליבנו לטובה.
(מתוך 'דורש טוב' – פורים)