הרב ישראל ליוש
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי" (במדבר א', א')
מובא במדרש רבה: מִכָּאן שָׁנוּ חֲכָמִים בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים נִתְּנָה הַתּוֹרָה, בָּאֵשׁ, בַמַּיִם, וּבַמִּדְבָּר. בָּאֵשׁ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ וגו'. בַמַּיִם מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם. וּבַמִּדְבָּר מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי. וְלָמָּה נִתְּנָה בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, אֶלָּא מָה אֵלּוּ חִנָּם לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה חִנָּם הֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם.
מבאר הכתב סופר, שמלבד זאת שהתורה משולה לאש, מים ומדבר כי גם דברי תורה הם חינם, כל דבר מג' דברים הללו מורה על יסוד אחר בקבלת התורה: המים – מורים על ענווה, כמו שאמרו חז"ל שדברי תורה נמשלו למים, מה מים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך, כך דברי תורה מניחים מי שדעתו גבוהה עליו, והולכים אל מי שדעתו שפלה.
התורה אף נמשלה לאש – כמש"כ נר מצוה ותורה אור, לאש ישנן שתי תכונות, מצד אחד היא מאירה לאדם את הדרך, אך מצד שני היא שורפת ומכלה, כך התורה – תכליתה היא תשובה ומעש"ט ומצלת מיצר הרע, אך מי שלומד תורה ואינו הולך בדרך הישר, או אז התורה נהפכת לו לרעה, והוא גרוע מעם הארץ, שהרי הקב"ה מדקדק עם תלמידי חכמים יותר מעמי הארצות.
ואף למדבר נמשלה התורה, כפי שנאמר 'לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן', היינו למסתפקים במועט. התורה מתקיימת אצל מי שמוותרים על המותרות, ונהנים מהנאות והטבות העולם הזה רק כדי להחיות את נפשם, כדי שיהיה להם די כח ללימוד התורה. את המידה הזו מסמל המדבר שהוא שממה, אין בו לא עצים, לא דרכים ולא בתים, ונתינת התורה במדבר מסמלת את היותה נקנית אצל המסתפקים במועט.
♦ ♦ ♦
על ענוותנותו הגדולה של הגאון הצדיק רבי אליהו לופיאן זצ"ל, מספר ידידו מנעוריו רבי אברהם קורזנר ז"ל:
בשנת תשי"ח, עת היה רבי אליהו משגיח בישיבת כפר חסידים, ביקרתי בארץ ישראל ושהיתי כמה ימים בישיבה, המשגיח הזמין אותי לישון אתו בחדרו.
בוקר אחד, התעוררתי מוקדם, והנה אני רואה את רבי אליהו עומד ליד החלון ומדבר אל עצמו בלחש, תוך כדי הקפדה יתירה שלא אתעורר. סקרן הייתי לדעת מה רבי אליהו לוחש שם, הטיתי את אוזני ושמעתי שהוא חוזר כמה וכמה פעמים על הפסוק: 'לא תביא תועבה אל ביתך'. לפלא היה הדבר בעיניי, מה מצא רבי אליהו להתעורר כה מוקדם ולחזור על פסוק זה פעמים רבות כל כך?
אחר בקשת מחילה שאלתי את רבי אליהו לפשר הנהגה זו. דבר ראשון, התנצל רבי אליהו על שהעיר אותי משנתי, ולאחר מכן הסביר לי כך: "יודע אתה כי אנו הולכים עוד מעט להתפלל בישיבה, מקומי בישיבה הוא בכותל המזרח, בני הישיבה מכבדים אותי בכניסתי לבית המדרש וקמים לכבודי, גם ממתינים לי אחרי קריאת שמע ותפילת שמונה עשרה, חושש אני שמא, חלילה, תתגנב מחשבת גאווה אל ליבי, והרי נאמר 'תועבת ה' כל גבה לב', 'כל' בא לרבות, שאפילו גאוה המגיעה לאדם מכבוד של משרה, אף שהוא יכול להיכלל ב'ויגבה לבו בדרכי ה" – בכל זאת עלולה להתערב אף בה גבהות לב שאיננה של מצוה, ואף היא תועבת ה', ר"ל. לכן משנן אני את הפסוק 'לא תביא תועבה אל ביתך', כדי שלא אתגאה, ואוכל להשפיע על התלמידים, תורה ויראת שמים".
כאשר שמעתי את הדברים הללו – ממשיך רבי אברהם קורזנר לספר – התפעלתי מאוד ותמהתי בפניו: "האם אנשים זקנים כמונו, שבורים ורצוצים בגוף ובנפש – יש לנו עוד לחשוש שמא נכשל בגאוה?' רבי אליהו השיב: 'מה השאלה?! משל למה הדבר דומה, לפצצה איומה שמונחת בפינת אולם גדול כבר כמה שנים, במשך הזמן חלפו על פניה אלפי בני אדם והיא לא התפוצצה, וכי משום כך חלפה הסכנה והיא כבר לא תתפוצץ לעולם?!'
♦ ♦ ♦
ישנן התבטאויות נשגבות של גדולי ומאורי האומה, אודות בריחתם הבלתי מתפשרת מהנאה ממותרות בעולם הזה, ובזה תורתם נמשלה למדבר השומם.
סח פעם מרן החזון איש בפני תלמידו: 'אינני מרגיש הבדל בין קודם האכילה לאחר האכילה. כאשר בני ביתי מגישים לפני אוכל, אני סומך עליהם, ומבין כי עדיין לא אכלתי'.
בספר "האיש על החומה" מספר נכדו של הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל: אחרי שנשא את אשתו השניה, באתי פעם לבקרו, הוא היה כבר בן שבעים ושמונה, חולה ותשוש ממחלתה הממושכת של אשתו הראשונה, ולאחר תשע שנות אלמנות.
והנה, כשנכנסתי לבית הסבא, קידם את פני ריח טוב ועסיסי של מרק עוף מעורר תאבון, עודי נהנה מהריח והנה הרבנית מגישה לפני רבי יוסף חיים צלחת מלאה מהמרק המדובר. רבי יוסף חיים נטל את הכף ומזג מהמרק לתוכה, ובפנים מאירות מלאות חיבה הגיש את הכף לפי, ואמר לי: 'טעם בני טעם, המרק בודאי יערב לחיכך', לאחר מכן טעם אף הסבא מהמרק, אך הסתפק בטעימה זו ולא הוסיף לאכול.
כאשר נכנסה הרבנית אל החדר וראתה את הצלחת מלאה, התנצל בפניה בעלה רבי יוסף חיים ואמר: 'המרק אכן מצוין, הוא באמת מאוד טעים, אך מאכלים כאלו בימות החול – זה קצת יותר מידי… כל ימי הקפדתי שלא לפנק את גופי יתר על המידה, והתרגלתי שלא ליהנות מהמותרות בעולם הזה, א"כ חבל יהיה לקלקל את ההרגל הזה דוקא כעת, בסוף ימי, כאשר הולך אני להיפרד מהעולם. שמרי את המתכון הזה לכבוד שבת – סיים רבי יוסף חיים – אז אשמח ליהנות ולהתענג מהמאכלים המיוחדים שלך'.