יש מושג מקודש בעם היהודי שקוראים לו: מנהגים!!! יש קנאות גדולה בעם ישראל לשמור על מנהגים!! ויש סיפורים קשים על אנשים שבטלו מנהגים וזה התחיל בזה וזה נגמר בה' ישמור… והמשפטים המוכרים שכל חילוני שאתה רואה היום זה התחיל אצל סבא שלו מזלזול במנהגים וזה הדרדר עד ש… וכו" וכו'… מה הפשט בזה?? מה באמת כ"כ חמור במנהגים? ומה כ"כ נורא בזה? הרי בינינו… הרי יש מנהגים שאין להם מקור מי יודע מה… ומי שעובר עליהם הוא לא עובר על דאורייתא ולא על דרבנן… אז מה כבר יכול להיות??
אז תקשיב טוב טוב: יש יסוד גדול שאומר אותו רבינו יונה (בשערי תשובה ח"ג חומר מ"ע): כל מצוה שאדם מקיים… איזה מצווה שתהיה… יחד איתה הוא מקיים אוטומטית עוד מצווה!!! תנחש איך קוראים לה?? מצוות עשה דיראת שמים… כלומר: אם אני קורא קריאת שמע… מה אני מקיים?? מ"ע של קריאת שמע… אבל לא זה… יש עוד מצווה!!! מצוות עשה דיראת שמים… כי בינינו… אם לא היה לי יראת שמים הייתי נשאר במיטה… יוצא אם ככה: שתקח בחשבון שכל מצווה שאתה עושה… יש בה שתי ניקובים.. המצוה הנקודתית שאתה מקיים ונוסף לה גם מצוות יראת שמים… עד כאן ברור???
עכשיו: יש לי שאלה: איזו מצווה יותר גדולה? מצות קריאת שמע או מצות יראת שמים??? אומר רבינו יונה: פשוט וברור שמצות יראת שמים הרבה יותר גדולה!!! ולמה?? כי מצות יראת שמים היא מצוה מהותית ויסודית!!! והראיה: מי שלא קרא ק"ש הוא עבר על עשה ואינו זז משם עד שמוחלין לו אבל מי שעובר על יראת שמים… כלומר: מי שאין לו יראת שמים הוא בכלל לא יהודי… העוסק במצוה פטור מן המצוה.. יש אופנים שאדם פטור מן המצוות. אבל יש אופן שבו אדם פטור מיראת שמים?? אין כזה דבר!! יראת שמים זה יסוד היהדות!!! נמצא א"כ: שתמיד… איזה מצות עשה נקודתית שתקיים… אם לולב ושופר או ברכת המזון או תפילה… אל תשכח שעם כל הכבוד למצווה הנקודתית הזו… אבל תוך כדי המצווה.. אתה כעת מקיים מצוה הרבה יותר חשובה… הלא היא יראת שמים!!! וזה מתקיים ברמת הרצינות והזהירות שלך במצוה (אגב: סתם ככה… היסוד הזה עושה סדר כללי בראש… זה גם ההסבר הליטאי למושג החסידי ש"ההכנה למצוה חשובה יותר מהמצוה" כי כשבנ"א עומד עם זכוכית מגדלת בשוק ד' מינים הוא כעת עסוק ביראת שמים זה ד' המינים וזה בהחלט יותר חשוב מהד' המינים בעצמם… וזה נושא רחב בפני עצמו… בהזדמנות אחרת…) עד כאן ברור???
– – –
זה בדיוק הנקודה הרגישה במנהגים!!! זו הסיבה שאסור לזלזל במנהגים… כי אם אתה לוקח דבר שעם ישראל נהגו לאסור אותו… ואתה מזלזל בו… במילים אחרות: אתה לוקח אמצעי שדרכו עם ישראל מבטאים את היראת שמים שלהם… ואתה מפוגג אותו… אתה מוריד את החומרה שלו… וזה הורס את היראת שמים… אני אתן לך דוגמא:
חסיד שגדל על המנהג שאסור לאכול שרויה!!! ונניח שהכניסו לו לראש ששרויה זה חמץ גמור והאוכל זדונו כרת ושגגתו חטאת!!! זה נכון?? בפירוש לא!! אבל מה נעשה שזה מה שהכניסו לו בראש… והנה… תאר לעצמך שאני החכם מכל אדם.. אני משוכנע שאין בזה בעיה.. נניח שאני בדעה שצריך לבטל גם את המנהג הזה (ח"ו…אין אף פוסק שסבור כך, רק ב-לו יצוייר) עכשיו: אותו חסיד הגיע לביקור בבית שלי באמצע חג הפסח… והיות ולשיטתי אין שום בעיה בזה.. הבאתי לו עוגה של שרויה.. והתחלתי לפתות אותו לאכול.. הראתי לו כמה זה טעים וכמה שוקולד וקצף יש בזה.. בקיצור: גיריתי אותו… ונניח שנפלתי על טיפוס חלש כזה ופתי… הוא התפתה ובעיצומו של חג הפסח הוא מצא את עצמו אוכל רח"ל שרויה… עד כאן הסיפור!!!עכשיו: בא ננתח מה קרה פה?? איזה עבירה הוא עבר כעת??? הוא אכל חמץ גמור??? לא!!! אז הוא עובר על חצי שיעור… או חמץ לכה"פ מדרבנן??? גם לא!! אבל!!! הוא עבר עבירה אחרת מאוד מאוד חמורה! שהיא עוד יותר חמורה מחמץ דאורייתא… על מה הוא עבר?? על מצות עשה של יראת שמים!!! כפי שסיכמנו היא מצווה יותר חמורה ויסודית מכל שאר המצוות… ולמה הוא עבר על יראת שמים?? כי היות והוא חונך ששרויה זה חמץ… אז ברגע שהוא אכל שרויה… המשמעות היא שאין יראת אלוקים לנגד עיניו… עכשיו: מה זה משנה מהי האמת למעשה?? מה זה משנה אם שרויה זה באמת אסור או לא? הבעיה היא לא בשרויה… הבעיה היא בלב שלו!!! הבעיה היא בהפקרות מצידו!!! סו"ס אצלו היראת שמים היא לא לאכול את זה…והוא כן אכל…
זו הסיבה שצריך כ"כ להקפיד על מנהגים!!! כי מנהגי ישראל טבולים ביידשקייט היהודי… אם יש מנהג שהשתרש בעם ישראל לא לעשות משהו או כן לעשות משהו… אז היראת שמים של היהודי נבנתה על המנהג הזה… וברגע שאתה פתאום מגיע ומזעזע לו את המנהג… אתה מזעזע לו את היראת שמים… אז הוא לא עובר על איסור… אבל הוא עובר על יראת שמים… שזה הרבה יותר חמור… עוד דוגמא: מה יותר חמור? לדבר לשון הרע או לשתות חלב קר בכוס בשרית? מה התשובה?? מה הקשר בכלל… מצד שו"ע יו"ד לשתות חלב קר בכוס בשרית אין בזה שום בעיה… אבל!!! למרות כן!! אם יעמידו לי שני בחורים… אחד מדבר לשון הרע… והשני שותה חלב קר בכוס בשרית מי יותר גרוע?? פשוט שהבחור שלא מקפיד על בשר וחלב… ולמה?? כי בחור שמדבר לשוה"ר הוא לא בסדר… הוא עובר על לאוין מפורשים בתורה ויש לו עונש חמור… אבל בחור שאין לו רגישות לבשר וחלב??? זה מראה שיש לו בעיה הרבה יותר שורשית ומטרידה!! זה מראה שחסר לו יראת שמים!! ולמה?? כי בבתי ישראל האמהות מכניסות בנשמה שהפרדה בין בשרי לחלבי זה פחד פחדים… אז אם לא מדבר עליו… זה הוכחה שיש לו בעיה עם ירא"ש שזה יותר חמור מהכל…
הבנת את הרעיון??? יראת שמים לא כרוכה בהכרח במציאות!!! אלא בהכרה!!!
חסיד וליטאי שמטלטלים בשבת!!! החסיד במקרה הגרוע טלטל במקום שלחלק מהפוסקים יש בעיה בזה… אבל ליטאי שגדל על חינוך שאסור לטלטל וזהו… הבעיה שלו זה לא בעצם האיסור שבטלטול …אלא ביראת שמים שבזה… כי הוא גדל על חינוך שזה אסור… (כמובן שאנחנו מדברים כשמדובר שכך הוא אכן גדל… וכך הוא חונך ולא השתנה אצלו מישהו אמיתי בידע או בהשקפה…) חסיד שלא מתחשק לו ללכת למקווה בבוקר… יש בזה בעיה?? תשאל ליטאי… הוא לא יבין מה הנושא… והוא בסה"כ צודק… איפה כתוב שחייבים ללכת למקווה… אבל החסיד?? לו יצוייר שהוא חונך שמקווה הוא א' ב' של יהודי.. זה כבר לא משנה אם זה נכון או לא נכון… מה שברור הוא שברגע שהוא בשאט נפש מבטל את זה… המשמעות היא שהוא פורק יראת שמים מעליו… הוא עבר כעת על עשה דיראת שמים… עיין פרשת קדושים שלכל מצוה יש סיומת: אני ה'!! ויראת מאלוקיך!! מ"ע דיראת שמים…
(מתוך עלון אז נדברו פרשת אחרי-קדושים תשע"ח)