הימים היו ימי ערב פסח, וזכורני שר' ירחמיאל ישב במרפסת ולמד עם אחד מבניו בספר 'שאגת אריה' סימן על הלכות פסח. אני מתגורר בדירה שמעליו, ושהיתי באותה עת במרפסתי, עסוק בניקיונות לחג הממשמש ובא

ברחובה הראשי של שכונת הר נוף, רחוב שאולזון, צועד לו הרב אבנר רפאלי שליט"א, מחשובי תלמידי החכמים בשכונה, והוא בדרכו למסירת שיעור בישיבת 'אחינו'. כולו מרוכז במהלך השיעור אותו הוא אמור למסור לתלמידים אשר זה מקרוב באו והתחזקו, כל אחד וסיפורו האישי שלו.

במוחו עוברים להם שיטות הפוסקים שיש באופן זה איסור בורר, ומנגד הפוסקים הסוברים שאין בכך משום בורר. וכך, כשהוא אחוז בשרעפיו, עוצר לידו רכב בחריקת בלמים. רבי אבנר ננער ממחשבותיו, חוזר לקרקע המציאות, ומגלה מולו את השכן מהקומה למטה עומד ומחייך, ר' ירחמיאל בכבודו ובעצמו.

'נו, כבר יש לך תירוץ על מה שדיברנו לפני שלושה שבועות'?

'?!?!?!'

'בא שמע תירוץ'!

ר' ירחמיאל עומד באמצע הכביש, משמיע את התירוץ כשעיניו בורקות משמחה, וידיו מתנופפות בהילוך למדני. הוא מסיים את שביקש לומר, ותיכף הוא נכנס לרכבו, לוחץ על הדוושה, ו…נעלם.

'כזה הוא הרב ירחמיאל', מהרהר רבי אבנר לעצמו, 'רק לפני שלושה שבועות הוא פגש אותי גם כן ברחוב, 'זרק' קושיא ופרח לו. ועכשיו, הוא זוכר במדויק על מה שוחחנו אז, נעצר, זורק תירוץ למדני, ושוב רץ ונעלם'.

'לאן הוא רץ כל היום, ריבונו של עולם'?…

פלפול המרפסות

מספר הרב אבנר רפאלי שליט"א:

'הימים היו ימי ערב פסח, וזכורני שר' ירחמיאל ישב במרפסת ולמד עם אחד מבניו בספר 'שאגת אריה' סימן על הלכות פסח. אני מתגורר בדירה שמעליו, ושהיתי באותה עת במרפסתי, עסוק בניקיונות לחג הממשמש ובא. תוך כדי עיסוקי, אני שומע את ר' ירחמיאל מבאר לבנו את תירוץ ה'שאגת אריה' על קושיא חמורה שהקשה בדברי הרמב"ם בהלכות חמץ ומצה, ומשום מה הפשט שהוא הסביר לא כל כך היה נראה לי'.

'העזתי פני, נגשתי לקדמת המרפסת, ואמרתי לר' ירחמיאל מלמעלה שנראה לי שהפשט ב'שאגת אריה' אינו כדבריו, אלא כוונתו היא אחרת'…

'זהו זה, די היה בזה כדי להצית את הלהבה הבוערת בליבו של ר' ירחמיאל, כשהוא מתווכח ומגונן על הפשט שלו כנער צעיר, מתוך 'ריתחא דאורייתא' שאיני זוכר כמוה אצל הרבה תלמידי חכמים בעלי שיעור קומה'.

'אני מקשה, והוא מפרק. אני סותר, והוא מוכיח שאינני צודק מהמשך דברי ה'שאגת אריה'. וכך מתוך 'פלפול המרפסות' צצו להם שכנים נוספים הסקרנים לדעת כיצד יסתיים וויכוח אימים זה'.

'בין הדברים הברקתי לו סברא חזקה כברזל. או אז נעצר ר' ירחמיאל והחל להרהר בקול, לבחון ולבדוק את דברי, ולאחר מספר שניות אמר: 'דאס שויין א טאיינע' (זוהי כבר טענה)'.

מוסיף ואומר רבי אבנר שליט"א: 'הוא נתן לי 'גובה' בלימוד, וגובהו התורני והידע שלו בתורה היה עצום. הציבור לא כל כך הכיר אותו בחלק זה, אך זאת למודעי כי הייתה לו חיות מיוחדת בלימוד, ובפרט בנושאים הלכתיים'.

 

קשה לשכוח את מראה ר' ירחמיאל הפוגש אדם באמצע הרחוב.

'אוווווו' מלווה בלחיצת יד איתנה. ולפני דרישה בשלומו הוא שואל אותו: 'מה נשתנה סדר 'מועד' שנקרא כן בלשון יחיד, משאר סדרי המשנה שנקראים בלשון רבים: 'זרעים', 'נשים', 'נזיקין', 'קדשים' ו'טהרות'? או, 'מה המיוחד בתשעה ירחי לידה שב'הגדה של פסח' והרי דבר זה קיים אף אצל הגויים'? או, 'מדוע הרמב"ם בהלכה פלונית השמיט דין אלמוני'. וכן על זה הדרך.

'הלו'! היה קורא למאן דהו מוכר, 'בא שמע וורט'…

'כבוד הרב, אני קצת ממהר'.

'איזה בנאדם אתה', בא שמע וורט'!…

'תראה'…

'לך הביתה'! היה מוותר לו בחיוך שובה לב.

ומאידך באם השומע שומע ונהנה, ונראה מבסוט, אומר לו ר' ירחמיאל:

'קנית' הוורט? תרשום'!

הוא היה אומר אין ספור וורטים לכל מי שפגש. לאחד בענייני דיומא, לשני על פרשת השבוע, לשלישי על הרמב"ם בהלכות מלכים, וכן הלאה והלאה.

אחד הנכדים מספר כי כשהתארח בשבת בישוב 'רכסים' אצל בנו, הוא אמר לנכדו: 'שים לב, מעכשיו כל אדם שאנו רואים בדרך – אני אומר לו וורט'… וכן הווה.

'ספורט' של וורטים…

 

(מתוך הספר 'ירחמיאל' קווים לדמותו של גדול מזכי הרבים הרב ירחמיאל קראם)