אלעזר גולדברג
לקראת חג הפורים שוחחנו עם הפעיל הותיק הרב ישראל דחבש שמספר לנו מנסיונו רב השנים על הסגולה המיוחדת שיש בתורה שגורמת לנערים רחוקים מתורה ומצוות, להידבק אל התורה בכוחות על אנושיים.
תחילה, פותח הרב דחבש את דבריו, אנו צריכים לדעת שבתורה אכן יש סגולה רוחנית שאין לנו אפילו יכולת להבין אותה. על הפסוק שאנו קוראים בפורים במגילת אסתר: 'ליהודים היתה אורה ושמחה', דרשו חכמים: 'אורה' – זו תורה. בתורה יש 'אור' מיוחד וכל יהודי באשר הוא, כאשר הוא לומד ברצינות כדי להבין ולדעת את דברי התורה, הטעם המיוחד של התורה נכנס בעצמותיו עד שהוא אינו מסוגל לעזוב אותה. יהודי שלומד כך, גם אם הוא רחוק מאוד משמירת המצוות, ישוב אל הדרך הנכונה בעקבות לימוד התורה! יש לי על כך 'קבלות' רבות ואשתף כעת על אחת מהן.
היה אצלנו ב'מדרשיה' נער בן 17 שהגיע מבית רחוק רחוק מאוד מתורה ומצוות, הוריו הינם קרי מזג, מקורבים לקהילות רפורמיות רח"ל, ומטבע הדברים הם התנגדו לכך שהבן שלהם 'נתפס' אצלנו ואינו מוכן לעזוב את ה'מדרשיה'. הם ניסו בכל מיני תחבולות לגרום לו לעזוב אך לא עלתה בידם.
יום אחד הודיע האב לבנו שאוסר עליו לבוא ל'מדרשיה', בגלל ש'מטיפים' בה ללכת לישיבה, אבל הבן לא היה מסוגל לעמוד בפני הגזירה, הוא נמשך אל ה'אור' של התורה כמגנט והיה בורח בדרך לא דרך מבית הספר ומגיע ללמוד אצלנו בבית המדרש עד שעה מאוחרת בערב… כשנודע להנהלת בית הספר על ההיעלמויות שלו ועל כך שאינו מתעניין בחומר הלימודי בכיתתו, הם חשבו שהוא הולך ומתדרדר לפעילות עבריינית כלשהי ולכן הם יצרו קשר עם ההורים וביקשו שיבואו ללבן את העניין מול ההנהלה.
לאחר חקירה ודרישה נודע להורים להיכן הצעיר בורח והם התרגזו מאוד, הם התריעו בפניו שאם ילך עוד פעם אחת ל'מדרשיה', הם יעבירו אותו לפנימיה סגורה ומשם כבר לא יוכל לברוח… הצעיר חשש מאוד מהוריו ופנה אלי בבקשת עזרה: כבוד הרב, מה עלי לעשות בכזה מצב? אני לא מסוגל לעזוב את לימוד התורה, אך גם פוחד מאוד מהוריי. אמרתי לו שאני לא יכול להגיד לו להמרות את פי הוריו בגלוי, אבל אני לא אוסר על אף אחד להיכנס לבית המדרש.
אם חשבתי שבזה תם הענין, התבדיתי מהר מאוד. הצעיר התעקש למצוא תחבולה שתאפשר לו לבוא ללמוד אצלנו, ללא ידיעת הוריו. מאחר שהיה לו חדר פרטי בביתו, הוא ביקש מאחיו הצעיר שיחליף איתו את החדר, הוא ישן בחדר של אחיו ואחיו יישן בחדר שלו. כאשר האח הצעיר כיבה את האור והלך לישון, הוא חמק מן הבית והגיע ללמוד אצלנו עד 12 בלילה. ההורים שהיו בודקים אם הוא שוב ברח להם, ראו שהאור מכובה ומישהו ישן במיטתו, הם חשבו שהוא כבר הלך לישון… אך גם התחבולה הזו התגלתה בסוף והאב מימש את איומיו ושלח אותו לפנימיה שממוקמת ביישוב מרוחק ושומם, שם הוא שהה במשך מספר חודשים. אך גם בזאת לא תם הענין…
כבר ביום הראשון לשהותו בפנימיה, התקשר אלי הצעיר ומבקש שאמסור את השיעור לאוזניו בשיחת טלפון, כך הוא יזכה להשתתף מרחוק בשיעור גמרא מדי יום. נעניתי לו ברצון ובשמחה ואנו אכן עושים כך, הוא מתקשר ואני מניח את הטלפון במצב 'רמקול' על השולחן והוא משתתף בצורה פעילה יחד עם כל חבורת הלומדים ב'מדרשיה'.
לאחרונה הוא החליט שהגיע העת 'לחוש' את בית המדרש מקרוב. הוא ניגש למנהל הפנימיה וטען בפניו שהוא מוכרח לשוב הביתה כי שכח שם את התפילין שלו ואינו יכול להתפלל שחרית ללא תפילין. המנהל שקל את הדברים ולבסוף אישר לו לנסוע לביתו על מנת לשוב עוד באותו יום לפנימיה. כמובן שהוא לא שב אל בית הוריו, אלא למקום בו הוא הרגיש 'בבית' – לבית המדרש. הוא ישב ולמד איתנו בהתרגשות שעות רבות עד שנאלץ להיפרד בדמעות ולשוב לפנימיה.
לפני מספר שבועות מצא תחבולות נוספות לבוא ללמוד בבית מדרש והפעם הוא בחר ללכת לשבות בישיבה קדושה, כדי לעלות שלב בלימוד הגמרא. הוא הגיש להנהלת המוסד בקשה לצאת לסוף שבוע מיום חמישי עד ראשון, בטענה שנקבע לו מבדק רפואי ביום חמישי ומאחר שכבר יהיה במרכז הארץ בחמישי בערב, ילך לשבות בבית הוריו וישוב לאחר השבת. למותר לציין שהוא לא הופיע לא בפני רופא וגם לא בבית הוריו שבמודיעין, אלא נסע למקום בו יקבל רפואה לנפשו הצמאה שם הוא שבת יחד עם בחורים בני גילו, בעלי תשובה שעוסקים בלימוד הגמרא יומם ולילה בשמחה ובאושר.
הסיפור הזה, כמו סיפורים נוספים דומים שהיו בעבר, מלמד אותנו על עוצמתה של התורה הקדושה וזה גורם לי להתפעל בכל פעם מחדש! הרי לצעיר הזה היו כל מנעמי העולם הזה, הוא היה מוצלח בחברה, לא היה חסר לו כסף כדי לרכוש לעצמו השכלה ומקצוע, כבוד ומעמד, אבל ברגע שנחשף להנאה הרוחנית שיש בלימוד גמרא, הוא החליט לעזוב את כל ההנאות שהעולם הזה הציע לו ונדבק כמו 'מגנט' אל התורה.
האם יש עוד דבר בעולם שיש לו כוח כזה להניע בן אדם להפוך את חייו לגמרי? אני כבר יודע את התשובה – אין ולא יהיה כוח כזה כמו הסגולה הקיימת בתורה הקדושה!
ונסיים בסיפור מעניין. יום אחד במדרשיה אחד הבחורים שואל אותי האם הוא יהיה איתי בגן עדן? שאלתי אותו למה אתה חושב כך? אז הוא ענה: אני משתדל לבוא לשיעורים וגם מתפלל. אמרתי לו ומה עם הסמארטפון? ובית ספר חילוני? אז הוא אמר לי אני עושה כל מה שאני יכול, אז אמרתי זה לא מספיק.. אז שאל אם אני אלך לישיבה אהיה איתך בגן עדן? נו כאן כבר שתקתי.. מה אענה לו…
לתגובות, הארות, והצעות
כתבו לעורך 'לקראת שבת' במייל: 10[email protected]