רחל אימנו נענשה במיתה בלידת בנימין על שציערה את אביה כאשר גנבה את התרפים שלו – מדוע?

שלום רב!

לא התעמקתי כעת דיו בדברים, אך לכאורה ניתן לפרש שגם לפי דעת הזוהר עצם לקיחת התרפים ע"י רחל הייתה מעשה נכון, אלא שמכיוון שבכל זאת נגרם בכך צער לאביה, נוצר כאן פגם רוחני שהיה צורך לתקנו.

הדבר דומה קצת לאדם שפגע בשני שלא בכוונה ובלא שהייתה לו יכולת להמנע מכך. הגם שאין שום אשמה על אותו אחד שפגע בשני, מכל מקום עליו לבקש את מחילתו של הנפגע. זאת מכיוון שסוף כל סוף נגרם צער לשני ויש צורך לתקן את אשר נעשה. גם במקרה שלנו, למרות שרחל עשתה את מה שהיה עליה לעשות, מכל מקום היא הייתה צריכה לעבור תיקון בכדי לטהר את הפגם הרוחני שנוצר מהצער שהיא ציערה את אביה.

ובמיוחד מכיוון שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, ועוד שרחל נבחרה להיות אחת מהאמהות הקדושות של עם ישראל כולו, היה צורך לעבור תיקון יותר קשה במקרה זה.

לגבי התמיהה על הדרישה מרחל לכבד את אביה, יש לומר על כך שלפני נתינת התורה, האבות והאמהות הקדושים קיימו אכן את המצוות, אך בפרטי קיומן הם ידעו ברוח קדשם איך בדיוק לנהוג, דהיינו באופן שבו נעשים התיקונים הרוחניים הנצרכים באותה עת וכפי רצון הבורא יתברך. מסיבה זו ניתן להבין כיצד יתכן שרחל הייתה נדרשת באותו זמן לכבד את אביה.

הסברא שישנו חילוק בין לכבד את ההורים לבין לגרום להם צער היא סברא נכונה. לכן גם אם נאמר שרחל לא הייתה מחוייבת בכיבוד אביה, אך לגרום לו צער, זה דבר שהיה אסור לה לעשות.

בברכה

יעקב