מספר הר"ר פנחס ראזען שליט"א:
אני אברך תושב ביתר, הנני איש ידוע חולי ומכאוב, ותרופות שונות הן לחם חוקי. הקב"ה שלח אותי לעולם הזה עם הניסיון הזה שמלווה אותי שנים רבות. לפרנסתי אני עובד כמלמד באחד התתי"ם החשובים בירושלים, אולם זו אינה אלא כסות עיניים.
הוצאות הבית, יחד עם צרכי הבריאות, עולים לסכום שהוא פי כמה מההכנסה שאני משתכר, וכדי לכסות את ההוצאות אני נאלץ לכתת רגלי בין יהודים טובים ולקבל את עזרתם. כך אני יוצא כל ערב לאיזור אחר ומזכה את אחינו בני ישראל במצוות צדקה, ומפעם לפעם אף יורד לחו"ל כדי להביא טרף לביתי. למותר להאריך שה"פרנסה" הזו לא מוסיפה לי בריאות ומוטיבציה.
יש זמנים שאני מרגיש שכוחותי אין עומדים לי.
לפני כשנתיים נכנסתי אל האדמו"ר ר' חי יצחק מראחמסטריווקא זצ"ל בבורו-פארק, ותיארתי לפניו את מסע הייסורים שלי. תיניתי בפניו את צערי על היותי נע ונד. על פני הארץ. הוא הביע השתתפות בצערי ואמר לי שכל יהודי יש לו שורש באחד מהמידות שהתורה נדרשת בהם. יש יהודי של קל וחומר ויש יהודי של גזירה שווה… כנראה ששורש נשמתי הוא במידה של "אם אינו ענין עניין למקומו תנהו ענין למקום אחר"…
סיפורנו התרחש בשבוע שעבר. יום רביעי אחה"צ, ואני צריך להכין "משהו" להוצאות השבת. הלא כך שנינו: מי שלא טרח בערב שבת, מה יאכל בשבת?
אבל אני מרגיש כי תמו כוחותי. אני עייף מעבודתי כמלמד, מזג אוויר שרבי של שלהי דקייטא, וכל גופי משווע למעט מנוחה ורוגע. דא עקא, אם לא אכתת את רגלי במסלול הקבוע, אגיע לשבת כשבכיסי אין את הכסף הנדרש להכין שבת.
פוסע אני בסמטאות ירושלים כמי שאבנים כבדות על כתפיו, ומתפלל בלבי שזו הפעם הקב"ה יסייע בידי להכין את השבת יותר בנקל… שאזכה ולו פעם אחת להיפטר מה"סיבוב" המתיש, עם כל הכרוך בו, שאוכל לשבת בבית ולהריח את ריח התבשילים נישא באוויר מביתי שלי, לא מבתי זרים…
עודני מהלך ומהרהר, וממולי הולך ובא אחד מרבניה של העיר ביתר. הרב, שמכיר את פני מביתר, מנענע בראשו לשלום, ואני – ניצלתי את ההזדמנות, וסחתי בפניו את קשיי חיי ורוע מזלי. הרב היה נראה כמי שצערי נגע מאד ללבו הרחום. וכה הוא אמר לי:
זה שאתה נאלץ להזדקק לבריות, גזירה היא מלפני תמים דעים. לבטלה איני יודע אם אפשר, אבל אפשר להתפלל שתומתק הגזירה. לא צריך לקיים את הגזירה בהידור רב כל כך כמו שאתה עושה… שאלתי אותו בהיסוס מה הכוונה, והוא אמר לי את המילים האלה: צריך לעשות השתדלות, אבל לא יותר מידי.
תעלה על אוטובוס כלשהו, הראשון שיזדמן בפניך, תרד בתחנה הראשונה שהוא יעצור, ואז תיכנס לבית הראשון שיזדמן בפניך ותבקש עזרה. ואני – אתפלל להקב"ה שיהיה בעזרך, ולא תזדקק לכתת רגליך הרבה.
הייתי קצת בהלם.
אני אברך ליטאי אורגינל מדורי דורות, ומדמה הייתי שתיכף הוא יאמר לי להזמין את אלכסיי העגלון שירתום את הסוסים, שידהרו כשעיניהם קשורות… אבל לא היה לי מה להפסיד… ניגשתי לתחנת האוטובוס הראשונה שנקרתה בדרכי. האוטובוס הראשון שהגיע היה קו 402 לבני ברק…
בלא אומר ודברים עליתי על האוטובוס, התיישבתי, ושמורות עיני נעצמו… כאשר פקחתי את עיני מצאתי את עצמי בכניסה לבני ברק. מיהרתי לרדת מהאוטובוס, ופניתי לחדר המדרגות הראשון שנקרה בדרכי. נקשתי בדלת הראשונה. כשהיא נפתחה מצאתי את עצמי מול אברך כולל בני ברקי טיפוסי… הרגשתי הזוי לגמרי, אבל בלי הרבה הקדמות, אמרתי לו:
"אני זקוק לכסף לצרכי שבת…"
האברך ענה לי בזו הלשון: אני לא "כתובת", אם תבוא לפה מחר תקבל 2-3 שקלים. אבל לאחרונה נפטרה אמי ע"ה, ובין חפציה מצאתי קופת צדקה, עליה היה רשום בכתב ידה: 'צדקה לעניים לצרכי שבת ויום טוב'. בלבי החלטתי לתת את תכולת הקופה לנצרך הראשון שיבקש ממני לצורכי שבת…".
כששמעתי את הדברים לא יכולתי לעצור בעצמי, וסיפרתי לו את כל הקורות אותי ומה הביא אותי הנה בדרך כה מופלאה.
הוא התרגש עד דמעות, ואו אז התיישבנו יחד ליד השולחן לספור את התכולה. היו שם כאלפיים שקלים!
לבי התרונן, הנה לא אחרה ישועת ד' לבוא בזכות עבדיו הנביאים, ועתה אוכל להרשות לעצמי לשוב הביתה ולהתכונן זו הפעם לשבת עם בני ביתי היקרים ולא לכתת רגלי בחוצות. יצאתי מהבית וניגשתי לתחנה הקרובה לכיוון היציאה מהעיר.
האוטובוס הראשון שהגיע היה אוטובוס לביתר!
נסעתי ישירות עד הבית, לא לפני שעליתי לבית הרב להודות לו על הישועה שפעל עבורי בתפלתו ועצתו. הרב שמח בשמחתי אבל ביקש מאד שלא אפרסם את שמו… "אינני בעל מופת" אמר, "רק נכמרו רחמי על כאבך וקשייך והתפללתי מקירות לבי להצלחתך.
"אם תפרסם את הסיפור, יגיעו אנשים רבים ואני אתחיל לחלק ברכות שלאו דווקא יתקיימו, ויגרמו לי אי נעימויות…".
ובכן, מהאלפיים שקלים שילמתי קודם כל לאחי חוב של מאתיים ש"ח, אותם לוויתי הימנו בערב שבת שעברה. עם היתרה קניתי ברווח לצרכי שתי שבתות הבאים, ואף הנחתי מעט עודף לצורך ראש השנה, זאת על פי בקשת האברך הנותן, כדי לקיים דברי אמו שכתבה "צרכי שבת ויו"ט".
ביום ראשון, האיש הראשון שניגשתי אליו נתן לי 300 ש"ח בלי סיבה הגיונית. גם בהמשך השבוע האירה לי ההצלחה את פניה ב"ה, וכולי תקווה שברכת הרב הביאה להמתקה מתמשכת בגזירה שנגזרה עלי,
ומהיום ואילך אזכה להקל מעט מעלי את העול המפרך של הפרנסה.
תגובה לסיפור
תודה!
איזה סיפור מרגש!
חיזוק עצום באמונה ובהשגחה הפרטית של הקב״ה על כל אחד ואחד מילדיו.
ישר כח