הרב אברהם פוקס
שלומק'ה היה אחד מן הסוחרים. לא סוחר עשיר ומפורסם היה, אלא רק אחד מני רבים שהיתה להם חנות בשוק, שממנה רצו להתקיים ולהביא אוכל לבני ביתם. אך התחרות הקשה גרמה למחירים נמוכים, וגם הקונים לא היו מרובים.
שלומק'ה חושב שוב ושוב כיצד יגדיל את הכנסותיו ואיך יוכל למשוך קונים נוספים לחנותו. 'על הורדת מחירים אין מה לדבר' חשב לעצמו, 'גם כך הרווח מזערי, אפשר להשיג סחורה בזיל הזול אבל הסיכון גדול – סחורה מוברחת'.
יום רדף יום ושלומק'ה מחליט שאין לו מה להפסיד, הוא פונה לאנשים המתאימים ומזמין את הסחורה המדוברת, שלומק'ה מתחיל לחייך, החנות מלאה לא רק בסחורה אלא גם בקונים מרוצים וכך גם בני ביתו, אך למגינת לבו, לא לאורך זמן. ביקורת פתע נערכת בחנות, פניהם של הפקידים הממונים לא בישרו טובות וכך גם פניו של שלומק'ה, עד מהרה הם מבחינים בסחורה המוברחת – הסחורה מוחרמת ושלומק'ה עומד בפני משפט. "מלבד הקנס", אומרים לו טובי עורכי הדין, "על עבירה זו גוזרים השופטים עונש מאסר ממושך של מספר שנים".
בצר לו מתייצב שלומק'ה בפני רבו הרה"ק בעל ה'דברי חיים' מצאנז, ומספר לו בדמעות שליש על מצבו הקשה. "אולי ארד למחתרת, או אנסה לברוח מהמדינה?", מסיים שלומק'ה בשאלה…
"לא ולא" עונה לו הרבי כשמבטו נישא אל על. "התייצב למשפט ותצא זכאי!". שלומק'ה שומע ורוצה לשאול: איך? כיצד? ההוכחות מרשיעות! אך הוא שומע את הרבי אומר שוב: "התייצב למשפט ותצא זכאי!".
יום המשפט מגיע, שלומק'ה נתון בחרדה עצומה, הנה השופט נכנס לאולם המשפט, המתח רב, השופט מתיישב בכסאו מעיף מבט בתיק המונח על שולחנו וקורא: "שלמה קוט?" שלומק'ה מתקן בעדינות: "רוט, אדוני השופט", השופט מביט בתיק בשנית וחוזר ואומר: "שלמה קוט!" שלומק'ה לא יודע את נפשו ממתח וחרדה, והוא אומר שוב בלחש: "רוט, אדוני השופט". "הראה לי את תעודותיך", משיב לו השופט, שלומק'ה מגיש את התעודות לשופט, שמביט בהן ומפטיר: "מדוע באת לכאן? המשפט הוא נגד שלמה קוט, שוב לביתך!".