המתחיל לאכול בשבת, ובמוצאי שבת חל ראש חודש: דעת השולחן ערוך (קפ"ח י): "היה אוכל ויצאה שבת, מזכיר של שבת [רצה וכו'] בברכת המזון, שהולכים אחר התחלת הסעודה. וגם אם במוצאי שבת מתחיל ראש חודש – יזכיר רק של שבת". וכן פסק בן איש חי (חוקת כ"ב) וכן מנהג בני ספרד. [שכן אם יאמר גם רצה, הרי זה כ"תרתי דסתרי", כי אם שבת עדיין לא ראש חודש ואם כבר ראש חודש כבר לא שבת].
מאידך, הכרעת המשנה ברורה (שם ס"ק ל"ג) שאם אכל פת גם בלילה – אומר בברכת המזון רק "יעלה ויבא" ולא רצה (בשם המג"א והרבה אחרונים), שמשום שמברך בלילה, יזכיר רק של לילה.
שיטה שלישית: גם רצה וגם יעלה ויבוא, כיון שהתחיל בפת בשבת, וגם המשיך באכילתה בלילה, אין זה כ"תרתי דסתרי", כיון שהתחייב באמירת שניהם (ט"ז).
הלכה למעשה: "דעביד כמר עביד" [כל המעוניין יכול לנהוג כאחת מן השיטות הנ"ל, שבכל אופן יוצא ידי אחת השיטות]. המלצת הפוסקים למעשה: החכם והחכמה משתדלים לסיים הפת לפני השקיעה! ועכ"פ לפני צאת הכוכבים! ויכולים להמשיך לאכול אף מזונות ושאר מאכלים, פרט לפת, ואז מזכירים בברכת המזון רק 'רצה' וכו'. ואלו שאינם מסוגלים להפסיק באכילת הפת והמשיכו באכילתה לתוך הלילה – איך שיעשו יצאו ידי חובה, כנ"ל!