הרב מרדכי הלוי שוורצבורד שליט"א
מורה הוראה נאות שמחה, מודיעין עילית
מעשר שני שנטמא ● האם הרובע היהודי נידון בירושלים ● האם מותר לטמאות מע"ש בזה"ז
מכות יט:
כאשר מפרישים מעשר שני בזמנינו, שאין בית המקדש קיים, אי אפשר לאכלו גם מפני שהמעשר טמא, ואם המעשר טהור באופן שהפירות לא נרטבו מהקדירה ולא הוכשרו לקבל טומאה, אבל אנחנו בחזקת טמאים למת ואין לנו אפר פרה אדומה, וגם שירושלים חרבה וא"א לאכול מעשר שני בירושלים רק כשבית המקדש קיים.
יש הלכה נוספת שאין פודים מעשר שני בירושלים, וזה נוהג גם כשאין בית המקדש.
מעתה יש לדון כיצד נפריש מעשר שני בזמנינו, בתוך גבולות העיר העתיקה בירושלים, שהרי לא נוכל לפדות ולאכול.
הנה בגמ' מכות דף יט: מבואר שמעשר שני שנטמא פודים אותו אפילו בירושלים, וכן פסק הרמב"ם פ"ב ממע"ש ה"ח והשו"ע יו"ד סי' של"א סעיף קל"ה.
אך בספר כפתור ופרח (פרק מ"א) מחדש שבזמן הזה לא נוהג ההיתר לפדות מעשר שני שנטמא בתוך ירושלים, וטעמו שמה שמותר לפדות מעשר שני שנטמא זהו בזמן שבית המקדש קיים, וישתמש בדמי הפדיון לאכול את הפירות שיקנה בהם בקדושת מעשר שני, אבל בזמן הזה שלא יכול להשתמש בפדיון- לא מועיל לפדות.
הרדב"ז (ח"ג סי' תשל"א) חלק על הכפתור ופרח וכתב שיש לנהוג בפדיון גם בזמנינו, מארבע טעמים:
- שעיקר התרומות ומעשרות בזמנינו הן מדרבנן
- שזה יבול נכרי [בזמנינו לא תמיד שייך טעם זה שיש הרבה יבול יהודים]
- שהפירות נטמאו.
- שאין הדבר ברור ששכונת היהודים היא מכלל ירושלים. והכפתור ופרח (סוף פרק מ"א) דן האם הרובע היהודי הוא מכלל קדושת ירושלים, או שהוא בכלל עיר ציון ששם קברי מלכי בית דוד, והרדב"ז (ח"ב סי' תרל"ג) העלה ע"פ המסורת שביד הגוים, שקורים לשכונת היהודים 'ציון', ומפתח השוק ואילך קורים 'אל קודס'.
למעשה נקטו הפוסקים לפדות מעשר שני שנטמא בירושלים בזמן הזה.
לכן יש להקפיד שלפני שמפריש מעשר שני יהיו הפירות רטובים ומוכשרים לטומאה, ויטמאם כדי שיוכל לפדות, ואח"כ יפריש מעשר שני.
אם לא טמא את הפירות לפני ההפרשה, בפשטות יש איסור לטומאת מעשר שני טהור, והטור כתב (בסי' של"א) שבזמן הזה שאי אפשר לאכלו מותר לטמאות ולפדות, והפרישה והט"ז פי' כוונתו לטמאות לפני גמר מלאכה, אבל החזו"א שביעית (סי' ה' סק"י) הוכיח שהכוונה גם לאחר הפרשה, שכיון שאינו עומד לאכילה מותר לטמאותו במקום הפסד, שעי"ז יוכל לפדותו ולאכלו וכ"ד החרדים והחכמת אדם.
בשו"ת הר צבי זרעים (סי' קט"ז) כתב שמעשה היה בפני הגר"ש סלנט זצ"ל, בשליח שהפריש מעשר שני לפני שטימא את הפירות, והורה שהמעשר בטל כיון שהמשלח לא שלח אותו לקלקל, ובודאי אינו רוצה שיפריש מעשר שני בצורה שלא יוכל לפדותו.
מעשה באדם ירא שמים שנזדמנו לו תפוזים של טבל ובא לעשרם בברכה, והסתכל בלוח שנה והיה כתוב שזו שנת מעשר עני, והפריש מעשר עני ואכל מן הפירות, ושתי טעויות טעה: האחת שפירות נקבעים בשנת מעשר לפי החנטה, וא"כ כיון שחנטו בשנה קודמת דינם במעשר שני, וגם לשיטות שתפוזים דינם כאתרוג שהקובע הוא הלקיטה, אבל לפני ט"ו בשבט זה עדיין של שנה שעברה, שראש השנה לפירות זה ט"ו בשבט, לכן יש ליזהר להתייעץ עם חכם שלא להיכשל בהלכות מעשרות.