"וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו … לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם… וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו" (בראשית ל"ז, ל"ה)
ופרש"י – וימאן להתנחם. אין אדם מקבל תנחומין על החי וסבור שמת, שעל המת נגזרה גזירה שישתכח מן הלב, ולא על החי.
כתב בעל ההפלאה בפנים יפות, שהגזירה שהמת משתכח מן הלב, זו לא סתם גזירה, אלא הסיבה היא בגלל שהמת כבר לא בחיים, ולכן הוא לא מתגעגע אל האנשים שנותרו בחיים, ולכן זה משתכח אצלם, אבל במקום שהם סבורים שהוא מת ובאמת הוא חי, כמו אצל יוסף שחשבו שהוא מת אבל הוא היה בין החיים, אז יוסף עורר געגועים אל אביו, ובגלל שיש כמים פנים לפנים לא יתכן שיעקב יתנחם, כי הוא מרגיש שהמת מתגעגע אליו ובכה"ג ליכא גזירה שישתכח מן הלב.
ובקובץ ועדים מרבי שלמה הופמן זצ"ל (עמ' 137) מביא את דברי הפנים יפות ואמר: זאת אומרת אם אתה מתגעגע ואין לך תשובה, אז לאט לאט הגעגועים שלך יחלשו וישתכחו מן הלב, אבל כשאתה מתגעגע והוא חי, הוא ירגיש את הגעגועים ואתה תקבל בחזרה את הגעגועים ולכן לא שייך שיתנחם.
ורואים שהגעגועים עוברים מרחקים אדירים 'מחברון לקהיר' זה מרחק של מאות קילומטרים, משום שזה חוקי הטבע. בכל מקום בעולם אם מישהו יעורר אליך אהבה, שנאה, קנאה, "אתה תרגיש".
עוד לומדים מכאן: לפעמים אנשים חושבים שישקרו ויצליחו לרמות, אבל מכאן אתה למד לא שאסור לשקר אלא שזה לא עוזר לשקר, אמרו ליעקב 'יוסף מת' וזה לא עזר, הוא מיאן להתנחם ולא נרגע, כי באמת יוסף התגעגע אליו והוא הרגיש, ע"כ.