מי שאסר על חברו להשתמש בספרו האם מותר לחברו ללמוד בו ע"י הרהור?
"נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי ה'… וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ לַה'" (ויקרא ה', ט"ו)
בשו"ת 'הלכות קטנות' (למהר"י חאגיז זצ"ל ח"א סי' ו) נשאל במי שאסר ספרו על חברו, אם מותר ללמוד בו ע"י הרהור? והשיב 'קול מראה וריח אין בהם משום מעילה' (פסחים כו.) אבל איסורא איכא, רק שתלוי במח' אי הרהור כדיבור.
בס' 'מעשה איש' [תולדות והנהגות החזו"א זצ"ל (ח"ג עמ' קצח), בשם רבי צבי כגן זצ"ל] מובא: יום אחד לא שהה החזו"א בביתו, ואחד ממקורביו נטל מתיבת הדואר של רבינו את עיתון 'הקול' שהגיע לביתו, כשבא להחזיר את העיתון אמר האיש לחזו"א: "לקחתי בגזילה"… השיבו החזו"א: "'קול' מראה וריח אין בהם משום גזלה"…